תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 02.12.11

דיעה

כמו עדר פילים

כמו עדר פילים, שועטות יוזמות והצעות החוק הגזעניות מבית מדרשם של ליברמן, נתניהו, החרדים וגוש המתנחלים, ומפזרות לכל עבר אדים רעילים של פשיזם. ההצעות מכוונות נגד כל מה שבצורה זו או אחרת מייצג או מספק הגנה לפלסטינים ותומכיהם: השפה הערבית, התקשורת, חופש הביטוי, עמותות, בית המשפט העליון, אמנים, אקדמאיים, אוניברסיטאות, והיד נטויה. באותה הזדמנות גם מודרות נשים מהמרחב הציבורי, והיחס לציבור העובדים, כמו למשל עובדים סוציאליים ורופאים מתמחים, הוא כוחני ומחפיר. אם פעם הייתה האהדה לגוש הקומוניסטי או למדינות ערב נחשבת לבגידה, היום מספיקה הסתמכות על אירופה וארצות הברית כדי לזכות באותו מעמד. שיכור מכוחו, מתנהג הרוב הימני בכנסת כאספסוף, ומנסה לשנות את כללי המשחק ואת אופייה של המדינה. למה? כי ככה הוא רוצה, ובעיקר, כי הוא מרגיש שהוא יכול.

FILE etgar/shotef/2011/pilim.jpg IS MISSING

הערבים, שמזמן איבדו את אמונם בכנסת, כמעט ואינם מגיבים. השמאל והליברלים, שרק לא מזמן הנהיגו מאות אלפים ברחובות למען שינוי חברתי, מתנהגים כמיעוט מובס. בקיץ, הם נמנעו מלנקוט עמדה בנושאים שנויים במחלוקת כמו הכיבוש ושוויון זכויות לערבים, כדי לא לאבד את התמיכה הציבורית. נתניהו מצדו לא נמנע מפוליטיקה, אלא להפך, הוא קידם בכל הכח עם האג'נדה שלו, והצליח להפוך את תנועת המחאה לחלום ליל קיץ. מאידך, העמותות, אלו שכן עוסקות בנושא הכיבוש והשוויון, עזבו את הרחובות והכיכרות, והן מסתגרות בדלת אמותיהן. עכשיו כולנו אוכלים את פירותיה של הפחדנות וההססנות של תנועת המחאה.

למתבונן מהצד, נראה המתרחש כמחזה אבסורד. ככל שהמיעוט היהודי בין הים לירדן הולך ומצטמצם, כך דוהרת ממשלת ישראל להתנגשות ראש בראש עם העולם הערבי הסובב אותה, עם הפלסטינים שהיא כובשת כבר 45 שנה, ועם אזרחיה הערבים. ככל שהכיבוש הופך לפחות נסבל בעיני המערב, כך להוטה ממשלת ישראל להיכנס לעימות ישיר עם ידידיה ותומכיה מאתמול, ומתבודדת בעולם. התנהגות זאת, תזכה אולי את הממשלה בכמה נקודות בדעת הקהל הישראלית, ששנים של כיבוש השחיתו אותה והפכו אותה אדישה לעוולות, אך אסטרטגית והיסטורית היא נידונה לכישלון. ישראל אינה יכולה להתקיים ללא תמיכה בינלאומית, ללא שלום עם שכניה, וללא קונסנזוס פנימי. התמיכה בה עד כה, ניתנה לה משום שהיא נתפסה כאי של שפיות ודמוקרטיה, בתוך אוקיאנוס של משטרים עריצים ומושחתים. אולם, מצב זה השתנה, ועמו גם היחס לישראל.

האירוניה היא, שבהתנהגותה, הולכת ממשלת ישראל ונהיית דומה לאותם משטרים שהיא מתנגדת ובזה להם. אם תתקבל הצעת החוק הקובעת כי ישראל היא מדינת העם היהודי, ואם השפה הערבית תחדל להיות שפה רשמית במדינה; ואם נשים ימודרו מהמרחב הציבורי, ואי אפשר יהיה להביע ביקורת מבלי להיתבע; ואם אי אפשר יהיה לפנות לבג"צ; ואם המתנחלים ימשיכו לחלק תגי מחיר לאוכלוסיה הפלסטינית ככל העולה על רוחם, במה תהיה ישראל שונה מהמשטרים הערבים אליהם היא מתייחסת בעליונות?

לא שהמצב עד היום, בטרם הועברו החוקים החדשים, היה דמוקרטי ותקין למהדרין. ישראל הוגדרה מראשיתה כמדינת הלאום היהודי (ולא כמדינת אזרחיה), חוק השבות הנציח את האפליה בין יהודים לערבים, ומדיניות הפקעת האדמות הערביות והממשל הצבאי בשנות החמישים והשישים הנציחו את ההפרדה בין יהודים לערבים, ואת הדרתם של האחרונים מהכלכלה וממרכזי ההחלטה. כמו בסעודיה, גם בישראל מעולם לא הופרדה הדת מהמדינה; המדינה אינה מאפשרת נישואים אזרחיים, וההשתייכות הדתית כיתתית נכפית על האזרחים בכח החוק. עם החוק או בלעדיו, השפה הערבית היא רשמית רק מהשפה ולחוץ. במציאות היא נעדרת מהמרחב הציבורי; ובמעט בתי הספר היהודים בהם מלמדים את השפה הערבית, היא נושא שנוא על התלמידים. בישראל גם אין חוקה שתגן על זכויות המיעוט מפני עריצות הרוב. ולצד כל זה, בגדה המערבית נתונים הפלסטינים תחת משטר כלאיים בין כיבוש צבאי לאפרטהייד.

בעבר נשמרה בישראל מראית עין של חברה מודרנית ושל משטר דמוקרטי השואף לשלום. לישראל עמדה זכות היותה חברה מפותחת כלכלית וטכנולוגית, שקידשה את אורח החיים המערבי, והעניקה, לפחות לאזרחיה היהודים, שוויון במעמד הנשים, חברה דמוקרטית ופתוחה, ורמת חיים העולה עשרות מונים על מדינות ערב השכנות. ביטוי לכך ניתן היה לראות בקבלת ישראל לארגון המדינות המתועשות OECD. אולם, בידודה הגובר של ישראל בעולם, מראה כי מראית העין הולכת ונשחקת. התנהגותה של ממשלת נתניהו עוד שופכת שמן על מדורת הבידוד, כאשר היא מוותרת אפילו על העמדת פנים של חתירה לשלום, שוויון או דמוקרטיה.

אם דוד בן גוריון יכול היה להרשות לעצמו להגיד בזמנו "או"ם שמום", כאשר ממשלתו זכתה בלמעלה ממחצית קולות הבוחרים, וישראל נהנתה מאהדת העולם - נתניהו אינו יכול. התדמית של מדינה שזה עתה נולדה ומתגוננת על חייה נעלמה, ובמקומה באו דימויים חדשים: גדר ההפרדה, מחסומים, מתנחלים ועקירת עצי זית; הצידוק של איימי השואה נשחק; הקיבוצים כבר אינם סמל של צדק ושוויון חברתי, אלא אליטה יהודית מבוססת ומסתגרת. את יבוא התפוזים וכובע הטמבל תפס סחר נשק ויהלומי דם, טייקונים ישראלים ואוליגרכים רוסים, ופרשיות שחיתות חובקות עולם.

מצד שני, שנים של מדיניות כלכלית ניאו ליברלית קיצונית, שהנהיג נתניהו, שחקו את מעמד הביניים, העמיקו את העוני, יצרו פערים מעמדיים וחברתיים בלתי נסבלים, והרסו את הקונסנזוס הפנימי בישראל. אין היום בישראל קונסנזוס כמעט על שום דבר - לא על הצבא, לא על בתי המשפט, לא על הכיבוש, ולא על צדק חברתי. אפילו על העברית אין קונסנזוס. ברוב המדדים החברתיים-תרבותיים, השקעה בחינוך, מדד העוני, השקעה ברפואה ורווחה - ישראל ממוקמת אי שם באמצע, בין מדינות העולם השלישי למדינות המתועשות. מאחר וישראל תלויה בעולם לכלכלתה, העמקת המשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב, וזה נראה בלתי נמנע, עלולה לקחת ממנה את הדבר שבו התגאתה ובו קנתה את שתיקת אזרחיה - רמת החיים ואיכותם.

כל זה מתרחש על רקע המהפכה הדמוקרטית העמוקה והרחבה שעוברים מצרים והעולם הערבי. גם אם יבטלו את השפה הערבית, הערבים ושפתם לא ייעלמו. הם כאן כדי להישאר, הם הרוב, ובניגוד לישראל, הם נותנים כיום השראה לעולם. הבחירות במצרים, שאנו עוקבים אחריהם בהשתאות, הם חגיגה לדמוקרטיה. לא משנה מי יזכה בבחירות, הן פותחות עידן חדש להמונים הערבים, שמוכיחים את שאיפתם לחיים דמוקרטיים ומודרניים, ולרווחה. בעוד שהעולם הערבי הולך קדימה, ישראל הולכת אחורה. אם ישראל לא תשכיל להבין את האמת הפשוטה הזאת, יתכן שהשפה העברית תהיה זו שתתבטל בסופו של דבר.

נתניהו מסתבר, רואה במטושטש ובעל כורחו שמץ מהמציאות החדשה. נכון, הוא ויתר על הריסת גשר המוגרבים העולה להר הבית בירושלים, בגלל המחלוקת בישראל ותגובת האחים המוסלמים במצרים; הוא התנגד לחוק המונע פניה ישירה לבג"ץ; והציע תיקונים בחוק מדינת-העם-היהודי של דיכטר. אולם, כמו שהכרזתו על הקפאת ההתנחלויות לעשרה חודשים ומינויה של ועדת טרכטנברג, לא נוצלו על ידו כדי לקדם שלום, או כדי לשנות את מדיניותו הכלכלית ההרסנית, גם צעדיו האחרונים אינם אלא מצג שווא להחלשת האופוזיציה.

הגל העכור לא יצליח להתאים את העולם להזיותיו של הימין הישראלי הקיצוני, אלא רק להעמיק את בידודה של ישראל, ואת השחתת אזרחיה. כדי לעצור אותו אנחנו צריכים להפיל את ממשלת נתניהו, ולהקים אלטרנטיבה פוליטית אמיתית, כזו שתבנה גשר איתן לעולם הערבי, שתתנגד לכיבוש בצורה ברורה ונחרצת, ושתתמוך במדיניות חברתית מתקדמת ושוויונית.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"די לכיבוש המזויע!!! + הפרדת הדת מהמדינה, לאלתר!!!"

מאת ניצן אביב
נשלח 06.12.11, 08:35

לסגת לאלתר מכל השטחים הכבושים ע-כ-ש-י-ו
הפרדת הדת מהמדינה לאלתר - צו השעה!!!

"להחליף דיסקט"

מאת נבות
נשלח 03.12.11, 17:47

האלטרנטיבה קיימת ולכן השלטון משתמש בכוחו, ברגעיו האחרונים , כדי לעשות רושם על עצמו שהוא חזק ומתחזק. נתניהו מייצג היום בעיקר את הקיצונים, אשר רובם אינם מצביעיו כלל , אבל הוא משרת נאמנה את האינטרסים שלהם כעבדם של ליברמן ואחרים כמותו. מדינת הרווחה שנעלמה- הרוב הדומם והרמוס לא יתן לנבלים האלה לעלות שוב. במקום קדימה ועל חשבונה תקום מפלגתו של יאיר לפיד, רק נקווה שלא יסיים את תפקידו כמו שינוי בגלגוליה השונים.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה