תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 20.01.12

מען

"לייצר סדקים בחומת הנתק שבינינו לבין הערבים"

נציגי תנועת המחאה בבאקה אל ע'רביה

המאבק להעצמת נשים ערביות והכשרתן לעבודה בחקלאות לא החל בקיץ האחרון ולא נולד עם המחאה החברתית. מאבק זה החל כבר לפני שש שנים, בפרוייקט מיוחד במינו שפותח בפני נשים ערביות מקומות עבודה בחקלאות בתנאי עבודה חוקיים. כלומר, תלוש שכר הכולל את כל ההורדות והתנאים הסוציאליים. לכאורה, המינימום שבמינימום, אך תתפלאו, נשים אלו מתחננות לעבודה שחקלאים מעדיפים לתת לעובדים מיובאים בתנאים עוד יותר נחותים.

הבעיה של הנשים הערביות, שכ80% מהן נעדרות משוק העבודה, ומחצית מילדיהן חיים מתחת לקו העוני, לא הפכה לחלק מהשיח הציבורי של תנועת המחאה. משום כך ארגון העובדים מען החליט: אם מוחמד לא בא אל ההר, יבוא ההר אל מוחמד. בסוף אוקטובר הגיעו מאות נשים ערביות, חברות מען, לשדרת רוטשילד להשמיע את קולן (ראו מאמר). לאחר שצעדו בשדרה ביחד עם פעילות ופעילים מתנועת המחאה, הן התארחו בבית העם לדיון וסדנאות בנושא תעסוקת נשים.

עתה היה זה תורם של פעילי המחאה לבוא לביקור גומלין בכפר באקה אל ע’רביה שבמשולש, ולהמשיך לבנות את המכנה המשותף, ואת הצדק החברתי לכלל האוכלוסיה, כלומר גם לנשים הערביות.


צילומים: דותן גור אריה

האולם הקטן של מרכז מען בבקה, היה צר מלהכיל כ60 נוכחים ובעקר נוכחות. בלטו כ20 פועלות שעברו תהליך התפכחות והבנה שיש ביכולתן להיות גורם חשוב ומניע בכלכלת משפחתן. ראוי לציין גם כי החודש מלאו 100 שנים להפגנות הנשים בלורנס מסצ'וסטס. הנשים אמצו לתביעתן את השם "לחם ושושנים" בהשראת שירו של ג'יימס אופנהיים שפורסם ב1911 באמריקן מגזין. "אנחנו רוצות לחם אך גם שושנים", הן אמרו. אותה סיסמא, בדגש על עבודה והעצמה, גם אומצה על ידי מען ככותרת לתערוכה שנתית שמטרתה לגייס כסף לפרוייקט ההשמה וההעצמה של הנשים הערביות.

ופא טיארה, בעצמה פועלת חקלאות בעבר, מנהלת את המרכז של מען בבאקה. לדבריה המטרה של מען, איננה רק להוציאן ממעגל העוני ומשבטו של הראיס, הנוגס בהן ואינו מתגמל אותן כראוי על עבודתן, אלא לשנות את חייהן ומקומן בחברה.

"שלום שמחון שר התמ"ת מתלונן על הפינוק של הנשים הערביות", היא אומרת, "הוא טוען שאינן רוצות לעבוד, בעוד שהמצב בפועל הוא שהן רוצות מאד לעבוד אך נתקלות בשוק עבודה חסום. אנחנו במען דופקים על כל דלת כדי לשכנע את הממשלה להפסיק לסבסד את החקלאים באמצעות יבוא עובדים תאילנדים מוחלשים ומנוצלים, על חשבון הפועלות הערביות.

אמאני קעדן, העובדת גם כן בסניף מען ברכה את האורחים ואמרה שהיא נרגשת מאד לראות אותם. היא סיפרה שהיא סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב וחלמה על קריירה אקדמית, אך מהר מאד הבינה שמרכז חייה ומקום מגוריה, בכפר ערבי מרוחק, ללא תחבורה ציבורית ומערכת סיוע לאמהות כמו פעוטונים וגני ילדים לא יאפשרו לה להגשים את חלומה.

ופא הזמינה נשים ערביות שעובדות באמצעות מען לדבר על עצמן. אחת אחרי השניה הן קמו לדבר, נשים קשות יום, שלא מבקשות נדבה אלא רק עבודה. נשים שהבינו שגם אם השינוי המיוחל לא יפול בחלקן, יש להן תפקיד בהכשרת עתיד יותר טוב עבור ילדיהן.

סוראיה אבו ואסל מכפר קרע עבדה 7 שנים כסייעת בגן ילדים במשכורת זעומה. גם היחס אליה היה בכי רע. היא העדיפה לעזוב ועבדה בחקלאות עוד 8 שנים עם ראיסים שעשקו את שכרה. היום היא עובדת באמצעות מען באופן חוקי בחקלאות עם תלוש משכורת. בפעם הראשונה היא מרגישה שהמשכורת שלה עושה שינוי של ממש בכלכלת הבית. אפילו השאיפה לשלוח את ילדיה ללימודים גבוהים אינה רק חלום.

בתה בת ה18 של לולו (פנינה) אבו מוך מבקעה אל ערביה חולת לב, והיא עצמה בת 50. אחרי שנעשקה קשות על ידי קבלן, נטשה אותו ופנתה למען. כעת היא עובדת בבית אריזה, ומגיעה לשכר יפה של 5000 ₪, סכום עצום עבורה, אך היא חיה בפחד מתמיד שמא העבודה תסתיים ויהיה עליה לחזור לעבוד באמצעות קבלן. מתי תדע שהיא יכולה לקום כל בוקר מתוך ידיעה שיש לה עבודה קבועה בשכר הוגן? היא שואלת אותנו.


לולו אבו מוך

ענאיה שדיד לא עובדת בחקלאות אבל היא חברה במען ומשתתפת בקבוצת העצמה של עובדות. היא התגלגלה בין עבודה משפילה אחת לאחרת כאשר היא משתכרת 80 שח ליום עבודה שארך לפעמים בין 9 ל10 שעות. באמצעות מען היא הבינה שהשכר שקבלה במקומות עבודתה היה לא חוקי, כלומר הרבה מתחת לשכר המינימום, בלי תלוש ותנאים סוציאליים. הידע הזה סייע לה לדרוש את זכויותיה והיום היא עובדת בבית אבות תמורת 32 ש"ח לשעה. אמנם היא עובדת רק שלש שעות ביום אך מרוויחה יותר מאשר הרוויחה יום שלם כאשר נוצלה על ידי מעבידיה (ענאיה שחקה את תפקיד 'הפועלת' בסרט "תראו אותנו", שהוקרן בהמשך היום). פועלות חקלאות מדברות על חייהן).

בשם חברי "בית העם" דברה תמי זנדברג חברת מועצת עיריית תל-אביב מטעם מרץ שסיפרה לנשים על המחאה החברתית שהתחילה בגלל מצוקות דיור, ופערים כלכליים מעמדיים עצומים. היא סיפרה שזוגות צעירים צריכים להיעזר בהוריהם כדי לגדל את ילדיהם, ולשלם על גני ילדים ושכר דירה. "בגיל שלנו", היא אמרה "להורים שלנו היו כבר דירות משלהם". היא דברה על התקווה שהמחאה החברתית נטעה בלב כולם ושצריך להמשיך אותה עד שנראה תוצאות.

ממשרד מען עבר המפגש למכללה האקדמית לחינוך אל קסאמי, לפאנל דוברות בנושא "שינוי חברתי". ופא טיארה הנחתה את הארוע כשהיא אומרת שהמחאה בעולם הערבי וברחוב היהודי פותחים אפיקים חדשים שלא היו קיימים בעבר. אסור לחברה הערבית להסתגר ולבטל את השינויים הללו. עלינו להושיט יד לרוחות השינוי ולהצטרף אליהם כדי לפתוח אופקים חדשים לחברה צודקת יותר ופחות גזענית.

נסים יונס האחראי על יחס הציבור במכללת אלקסאמי העלה על נס את העובדה כי פעילות מען עולה בקנה אחד עם החזון של מכללת אלקסאמי בבאקה. הוא הגדיר את מען כארגון ש"נאה דורש אך גם נאה מקיים".

מרגשים מאד היו דבריה על עינת הצימרי שביט, עובדת סוציאלית קהילתית בכפר סבא. יש הרואים בשביתת העובדים הסוציאליים את אחת הסנוניות שבשרו את המחאה החברתית. עינת ספרה על מאבק העובדות הסוציאליות שהחל במרץ של השנה שעברה. " בגלל שחיקת שכרנו אפשר לומר שבמשך שנים עבדנו כמעט בהתנדבות. לבסוף החלטנו שאין מנוס בפנינו אלא להלחם לשינוי מצבנו. במשך חודשים התכוננו לשביתה. נהלנו מאבק מופתי, היתה סולידריות בין כל העובדים והרגשנו שאנחנו מצליחים לזכות באהדת הצבור. למרות כל זה ניחתה עלינו המכה דווקא ממי שהיה יו"ר האיגוד שלנו, אשר חתם על הסכם מבזה באמצעות ההסתדרות. ההסכם ייאש רבים מאתנו אך לא את כולם. קבוצה מתוך העוס"ים החליטה לא להרים ידיים. יצרנו קשר עם מען, ארגון עובדים בעל נסיון שמלווה אותנו. אנו מבינים שהמאבק שלנו הוא חלק מהשנויים שצריכים להתרחש בחברה. זו הסבה שאנו גם שמות דגש של שיתוף פעולה יהודי וערבי בתוך האיגוד. לדעתי זלזול הממשלה במעמדם ומצבם של העוס"ים דומה במידה רבה למצב של הנשים הערביות."


תמי זנדברג חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מרץ, ציינה שעם המחאה נשכחה האווירה העכורה שנוצרה בשל הצעת סדרת חוקים לא דמוקרטיים נגד עמותות השמאל, חוק הנכבה וחוק הנאמנות והונף דגל הצדק החברתי.
כשדעכה המחאה פתאום ראינו מתקפה מחודשת של הצעות חוקים לא דמוקראטיים נוספים, כהמשך טבעי לאלו שהוצעו לפני המחאה. תוך התעלמות מוחלטת ממאות אלפי אנשים שיצאו לרחובות במחאה, הממשלה ראתה רק את סיכוייה הגבוהים בסקרים. דבר טוב שיצא מכל אלו היא העובדה שנוצרו התארגנויות ופעילויות של גופים שונים, כמו ארגון המשוררים, איגוד העתונאים ועוד ידי האזרחים הרוצים שינוי נטויה.

אסמא אגבארייה זחלאקה התייחסה לאביב הערבי. "בשם הצדק הצית מוחמד אבו עזיזי את הגפרור שהבעיר את המהפכות הערביות כולן. משם התפשטה האש לישראל ליוון, ספרד, בריטניה וגם לוול סטריט, החיבור הוא אוניברסלי. אך בה בעת שהעולם הערבי מכין עצמו למשטרים דמוקרטיים כאן קורה דבר הפוך. הממשלה ובית המחוקקים מוציאים מתחת ידם השכם וערב חוקים לא דמוקרטיים". אגבארייה דברה על חוק האזרחות המוביל למדינת אפרטהייד וכן על חוק המסתננים, רדיפת השמאל והעמותות, נסיון ההשתקה של העיתונאים באמצעות חוק לשון הרע.

לטענתה של אגבארייה תנועת המחאה לא השכילה לתרגם את תכניה לקריאה שביבי הכושל ילך הביתה. תנועת המחאה גם לא אימצה את הבעיות של האוכלוסיה הערבית כחלק מן האג'נדה שלה, וחלילה מלדבר על הכיבוש, שהוגדר כנושא "פוליטי" מדי. מנהיגי המחאה רצו לטשטש את גבולות הימין והשמאל ובכך שגו. אך גם עכשיו למרות שקיעת המחאה הגדולה, טוענת אגבריה, נוצרות הזדמנויות. עצם הביקור בבאקה מעביר מסר כי קיימות קבוצות של יהודים וערבים שנלחמות יחד למען שתוף ושיפור החיים כאן. יש צורך להמשיך ולעבוד עד בוא יום המהפכה שתביא לשינוי מהותי ואמיתי.

סרטה המרגש והיפה של שירי וילק, מקבוצת וידאו 48 "תראו אותנו", חתם את הארוע. הסרט עוסק בגיוס של נשים ערביות על ידי ארגון מען לעבודה בחקלאות, בשכר הוגן, עם תלוש ותנאים סוציאליים. שירי מיטיבה להראות כיצד נשים אלו המקבלות שכר הוגן ותלוש משכורת מרגישות שכבודן העצמי חוזר. הן הופכות לגורם משמעותי בכלכלת ביתן ובעיקר יכולות להרשות לעצמן גם את ה"ורדים", חלומות קטנים שנראו רחוקים כחלום.

מן הקהל דברו כמה משתתפים ביניהם ערן בריל, ממקימי "בית העם" שהביע את התרשמותו והתרגשותו ממפגש הנשים שהיה בבית העם באוקטובר, וגם מההזמנה שלו למפגש הנוכחי. הוא ציין שצריך להמשיך לייצר סדקים בחומת הנתק שבינינו לבין הערבים.

ליטל לוין מיוזמות הארוע אמרה: המרואיינות בסרט "תראו אותנו" דיברו על הבדידות שהיתה מנת חלקן, ואיך הפיגו אותה במפגש והתארגנות עם נשים אחרות. הצעד הזה נתן להן כוח שלא שיערו שיש בהן, שלא יכלו למצוא לבדן. כזה ממש הוא התהליך שעובר על אלפי בני האדם שיצאו לרחובות מאז הקיץ האחרון. החבירה-יחד שינתה עמוקות את התפישה העצמית שלנו כאזרחים וכבני אדם, ונתנה לנו כוח שלא שיערנו שיש לנו ושלא יכולנו למצוא לבדנו. המפגש המופלא הזה בבאקה שאולי לא היה מתאפשר ללא מחאת הקיץ, והוא כשלעצמו עשוי להרחיב עוד את האפשרויות המשותפות שלנו, וזה מרגש ומלהיב.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"יישר כוח ובקשה חשובה."

מאת נעמה אורי
נשלח 21.01.12, 13:46

קראתי בהתפעלות את הכתבה.
ברצוני לציין בפניכם מצוקה נוספת הקשורה לעובדים בארץ.
באבי חולה האלדסהיימר מטפל עובד מסור מסרי לנקה.
לפני כבר יותר משנתיים חולקו לנו, תושבי אזור הדרום ערכות מגן כחלק מתהליך רענון הערכות. כשביקתי ערכה גם לעובד קבלתי סרוב והוראה לשלוח את העובד לחלוקה רק בזמן אמת. הנימוקים לכך היו בנוסח" מי את רוצה שימות קודם,אזרח יהודי או עובד זר?". יש בידי תיעוד ותכתובת של כל מה שניסיתי לעשות בעניין. כמובן שהבעיה היא הרבה מעבר לערכת המגן עצמה. העיסוק בפרשה הזאת לבד התיש אותי ואשמח לקבל עזרה והדרכה מכם.וכמובן לשלוח את כל החומר שבידי לכל מי שצריך.
הרבה תודה מראש, נעמה אורי
בברכ

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה