תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 24.01.12

שטחים כבושים

החיים בין הזרוע השופטת לבין זו המבצעת בשטחים

מאת מיקי הראל
מילות מפתח: כיבוש, קולנוע

2 סרטים דוקומנטריים שעלו על מסכי הקולנוע לאחרונה יוצרים נקודת מבט שונה ומיוחדת על חיי הפלסטינים בשטחים.רענן אלכסנדרוביץ' בסרטו "שלטון החוק", לוקח אותנו לקרקע בתולה, כשהוא חוקר את השופטים מחוללי שלטון החוק בשטחים . ואילו שלומי אלקבץ בסרטו "עדות" הולך אמנם למקום הידוע של גביית עדויות מפלסטינים וחיילים, אך כשהוא מלהק שחקנים מקצועיים ושם בפיהם עדויות אמיתיות, יבשות וענייניות, הוא יוצר פרספקטיבה מפתיעה ואינטראקציה בין המסך והצופה.


רונית אלקבץ מתוך הסרט עדות

"עדות" הוא סרט מרתק, המצוי על התפר שבין קולנוע עלילתי לדוקומנטרי. יש מי שיאמר כי אין בעדויות הללו כל חידוש, ומי שמתעניין יכול למוצאן בלחיצת כפתור באינטרנט (אתרים כמו שוברים שתיקה, מחסום ווטש ועוד). אך הדרך בה מוצגות העדויות נותנת להן ביטוי שונה, המאלץ את הצופה להתמודד עם סיפורים שאין להם קול, שנשחקים בבנאליה האיומה של היומיום ברחוב הפלסטיני.

עם זאת, הסרט לא נועד לשפוט, לטוב או לרע. בראיון עם הקהל בסינמטק הרצליה אומר אלקבץ כי הוא מעדיף ליצור פיתוי. הוא משתמש ביופי ובדימויים כדי ללכוד את הצופה, וליצור בו אנטגוניזם ואי נחת. בחלל הקולנוע נוצר הדיבור המשותף עם הקהל והחיבור בין הנרטיבים.
הסרט גם אינו מנסה להיות אותנטי מבחינת הדמויות, מבטאן, או לבושן, וכך גם מיקום הנוף חופשי מהמציאות. זה יכול היה להיות כל מקום שהוא. אך יופיו השקט, המשרה שלווה, על דרך הניגוד, משחק אף הוא תפקיד - טבע נצחי ודומם, ועם זאת, בתנועת הרוח, בעצים ובעשבים, הוא כמו מגיב למלים הפוצעות בו.

אלקבץ יוצר מן הסיפורים השכיחים של היומיום בשטחים, סרט ההופך למצרף של עלילה מפלצתית, עלילה המייצגת את הנעשה בשטחים ובמחסומים, מבלי שהוא מסיט או משנה אף מלה בעדויות האותנטיות, אך מותיר את הסיפורים פתוחים לדמיון של הצופה. דרך הבימוי והמשחק של "מספרי הסיפורים" נוצרת סיטואציה שונה מכל מה שהוצג עד כה, מה שמעצים את ה"בנאליה" לפרופורציה הנוראה, האמתית שלה! הסיפורים-עדויות כולם הם פועל יוצא של סיטואציה לא טבעית ואיומה של 44 שנות כיבוש.

בסרטו "שלטון החוק" לעומת זאת, אלכסנדרוביץ' מביים ועורך עדויות של השופטים המשתיתים את שלטון החוק בשטחים. הוא עושה זאת באמירה חדה וברורה כשהוא נותן את הבמה ואת הזרקורים לשופטים שעסקו בדין בלבד. הוא אינו מותיר מקום לתהייה ולדמיון, למרות שבפירוש הוא מזכיר את התערבותו כבמאי ואת הבחירה וההכוונה של השופטים אותם הוא מראיין. למרות העיסוק בסוגיית השטחים והפשעים המבוצעים בהם ביומיום, הוא יוצר למעשה אנטי-תזה לסרטו של אלקבץ.

אלכסנדרוביץ' אינו מפתח סיפורים אישיים או עדויות של פלסטינאים. הוא מתמקד בשופטים, שכפי שהם מעידים על עצמם הם "חיילי החוק" בשטחים.

כשם שאלקבץ נותן חשיבות רבה ללוקיישן, לטבע שהוא מקום אך גם שום מקום, הוא האדמה, הארץ כולה, כך גם אלכסנדרוביץ' נותן חשיבות עצומה לסט ולהצבת ה"עדים" שלו.
בתחילת הסרט חושף אלכסנדרוביץ' בפני הצופים את מנגנון עשיית הסרט, מציג את המיקרופונים ואת המסך הירוק, מצלם את המתרחש באולפן לפני הראיון, במהלכו ולאחריו, מריץ את חומרי הארכיון המוקרנים על המסך במהירויות משתנות, לפנים ולאחור. כך הוא מזכיר לצופים שוב ושוב שהם צופים בסרט, ולא בשיקוף אובייקטיבי של המציאות, בו הוא, הבמאי, מעצב כרצונו את המציאות המוצגת לפניהם. השופטים שאנו רגילים לראות כמורמים מעם, בלתי נגישים, נענים לגחמה של הבמאי ול"סט" שבו הוא מושיב אותם - על כסא גדול המוצב על במה קטנה. שפת הגוף שלהם משדרת אי נוחות.

אלקבץ לא מביים שחקנים שמשחקים את העדויות, הוא מביים שחקנים שמספרים סיפור! הסיפורים הם שהכתיבו את הנוף.
הדמויות על פי רוב בודדות, בנוף קיצי ויבש, בשבילי עפר, שיחים מאובקים וקוצים יבשים, במקום לא מוגדר ומשתנה. בסרט הזה לא מדברים על מדינת ישראל או על פלסטין, אלא על האדמה שהיא נצחית ונטולת גבולות.
אלקבץ מעמיד את ה"עדים" שלו בצורה דרמטית, פרונטלית או צדית. מבטיהם חודרים לב וכליות.

את "עדות" מצלם צלם-אומן של דיוקנים, דויד עדיקא. עדיקא יוצר תקריבים של הדיוקנים. הצילום שלו מורכב מרגעים של שתיקה, המזכירים צילומי סטילס בתערוכת צילום של דיוקנים. יש בדרך צילום זו בחירה ומטרה ברורה. העדויות, שכמו נגבות מתוך שתיקות ממושכות, יוצרות בצופה אי נוחות. הדיבור הבא במפתיע, חודר אל המתבונן כקרני לייזר. כל אחד מן העדים מסיים דבריו בשתיקה רועמת הנמשכת דקות ארוכות. השתיקות, שיש בהן עוצמה ועומק, מביכות את הצופה. בעוד העדים כמו בוחנים אותנו הצופים בשתיקה, אנו מתקשים לעכל, נוטים שלא להאמין. נוצר מן שיח חדש וסמוי בין הצופה לשחקן, שנותן לנרטיבים ממד חדש.

אלכסנדרוביץ' אינו משתמש בשחקנים בכלל, הוא מראיין באופן ישיר את השופטים שהיו מעורבים במערכת המשפט. בראיון אישי סיפר לי כי "השופטים שתפו פעולה בחפץ לב, ואפילו התרגשו מהדיבור על העבר".

אלכסנדרוביץ' בחר למקד את העיסוק בכיבוש בראיון של השופטים משום שזווית זו לא נוסתה בעבר. השחקנים על דוכן המשפט שלו הם השופטים עצמם, אלו ששפטו במהלך 44 שנות הכיבוש מבלי לערער על החוקים של מדינת ישראל בשטחים, אלו ששיתפו פעולה עם החוקים שאותם נאלצו החיילים המעידים בסרטו של אלקבץ לאכוף על הפלסטינים.

רונית אלקבץ פותחת את הסרט עם העדות הראשונה. רונית היא שחקנית נדירה, מרשימה ונפלאה. ביופיה ובחיוורונה, במבטה החודר, בשערה השחור ובעיקר בטון דיבורה היא יוצרת במתבונן תחושה קשה של רגשי אשם. היא מעידה-מספרת איך הוכתה על ידי שוטר מג"ב לאחר שחצתה את הגבול ללא היתר.

שחקן בתפקיד חייל מספר איך ניסה לגרש קבוצת מתנחלות מרושעות שהגיעו לסמטת שוק עם אלות ושברו שם דוכנים וחלונות ומכל הבא ליד. משום שלא יכול היה לעצור בעדן או לעוצרן היה מתוסכל והטיל את זעמו באלימות קשה על פלסטיני שנקרה בדרכו והטרידו בשאלות.
מנשה נוי משחק פלסטיני המעיד כי אולץ לבעול אתון באיומי רובה כדי לספק את גחמתו המרושעת של קצין.

חבורת נערים פלסטינים יושבת על צלע גבעה ומספרת על ילד בעל פיגור שכלי שנורה למוות כי לא הבין שעליו לציית לפקודת החיילים. הוא החל לנוע, בזמן שחבריו ניסו להסביר לחיילים את מצבו.

בדיון עם שלומי אלקבץ בתום הסרט זעם אחד הצופים על ההצגה החד-צדדית, שלא תתרום לכך ש"יאהבו אותנו בחו"ל", ודרש לדעת למה אין איזון בסרט, למה אין סיפורים על פיגועים, הצד השני של המתרס.
אלקבץ הודה שהקושי להתמודד עם התוצר הנורא של הכיבוש הוא תופעה גורפת. יש שיראו את העדויות כעובדות הקורות כל יום בשטחים ויש שיעדיפו לראות בהן זיוף ומרמה, או יתכסו באצטלה שהסרט לא מאוזן.

כך או אחרת עוסקים שני הסרטים במהות הארץ, באדמה, זו שהיא על זמנית.
בשלטון החוק, המחולל, כלומר השופטים, הם המיוצגים הבלעדיים היוצרים את סיפור העיוות הגדול של מדינת ישראל בשטחים הכבושים.

שלומי אלקבץ מביא אלו בצד אלו נרטיבים המתחברים בסופו של עניין לאותו עיוות הנוצר מפשע הכיבוש, שקורבנותיו הם מושאי הכיבוש אך גם מחולליו.
"עדות" מסתיים בשיר יפהפה ובשפה הערבית ששרה זמרת ישראלית מבאר שבע בשם דקלה דורי, המעביר תחושת בטן חזקה שבאה לדבר על האדמה ועל הדם.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה