תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 26.01.12

האביב הערבי

תחילתה של הדמוקרטיה האסלאמית

שנה למהפכה המצרית

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: מצרים

יום רביעי, 25 בינואר, כיכר אל-תחריר בלבה של קהיר נעטפה ברוח חג. במלאת שנה לפרוץ המהפכה המצרית, שהדיחה את מובארכ, התכנס הפרלמנט המצרי החדש על 500 חבריו, בעוד המשפט נגד הנשיא המודח ובניו מתקרב לסיומו. יום לפני החגיגות הרשמיות לציון המהפכה, הודיע נשיא הועדה הצבאית העליונה, גנרל חוסיין טנטאווי, על ביטול חוקי החירום ששלטו על חיי האזרחים במדינה במשך שלושים שנה.

ערב לפני שנפתחו החגיגות לציון יום השנה למהפכה, ארחה תחנת אל ג'זירה קבוצה של צעירים מצרים, חברי מספר ארגונים שעמדו בראש ההפגנות הגדולות, ונהלו את המהפכה מכיכר אל-תחריר. המרואיינים, המוכרים בשם צעירי אל-תחריר, נשאלו על דעתם בקשר למהפכה והישגיה. מה שמשך את תשומת הלב הייתה קריאתם יוצאת הדופן, לצאת ולהפגין ביום השנה למהפכה עם דגלים שחורים, במחאה על מה שקורה במצרים, ובמיוחד נגד קריאת הועדה הצבאית העליונה להכריז על יום השנה כיום חג. הצעירים של תחריר אינם רואים שום סיבה לחגוג, עבורם המהפכה עוד לא השיגה את יעדיה, והמשטר הישן במהותו עדיין נותר על כנו.

הצעירים המהפכנים היו מתוסכלים מכך, שביום הקודם, התקיימה פתיחה חגיגית של הישיבה הראשונה של הפרלמנט החדש, אותו פרלמנט שנפל כפרי בשל לידי האחים המוסלמים ושותפתם, מפלגת אל-נור הסלפית. שתי מפלגות אלו הצטרפו באיחור רב למהפכה, ורק לאחר שוידאו שגורלו של מובארכ נחרץ. אותם צעירים, לעומת זאת, סיכנו את חייהם ועמדו בחזית המהפכה, אבל לא קיבלו כל ייצוג בפרלמנט. יתר על כן, עבור צעירי המהפכה, הצבא השולט הוא מקור כל רע, והם אינם סומכים עליו שהוא אכן יקיים את הבטחתו ויעביר את השלטון לידי הנשיא הנבחר בחודש יולי. הם טוענים, שמלבד דרישתם הראשונית להפלת מובארכ, אף אחת מדרישותיהם לא התמלאה עד כה, וזאת הסיבה שלקחו חלק פעיל באירועים האלימים שקדמו לבחירות, מול משרד ראש הממשלה, ושבהם נהרגו ונפצעו אזרחים רבים מירי כוחות בטחון.

ובכל זאת, המראה היה מלבב, צעירים מצריים משכילים, מנהלים דיון מאוד תרבותי באל ג'זירה, בשעת צפיית שיא, ומבקרים במילים חריפות את הצבא והעומד בראשו, ומאשימים אותם בביצוע פשעים חמורים נגד אזרחים חפים מפשע. אירוע כזה לא יכול היה להתרחש במצרים במשך 60 השנים האחרונות. הצעירים נראו כבעלי הבית, ככאלה שהמדינה שייכת להם, והם אלה שקובעים את סדר יומה הציבורי. למרות הביקורת שלהם, הם מכירים בעובדה, שהבחירות, גם אם לא התנהלו על פי רצונם, הן לגיטימיות. ההשתתפות ההמונית בבחירות, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מצרים, לא משאירה צל של ספק לגבי הלגיטימיות של הפרלמנט הנבחר, המבטא את רצון הבוחר.

FILE etgar/shotef/2012/shukr_1.jpg IS MISSING

במאמר שהתפרסם באתר של עיתון אל-אהרם, ב-8 בינואר, תחת הכותרת "הדור שהדהים אותנו", כותב עבד אל-ע'פאר שוקר, מהמנהיגים הוותיקים של השמאל המצרי, שמפלגתו "המהפכה נמשכת" זכתה בשבעה מושבים בפרלמנט החדש: "אין לנו את הזכות להטיל ספק, ולו לרגע קט, בנצחונה של מהפכת ה-25 בינואר. מצרים נכנסה לתקופה חדשה בהתפתחותה, תקופה מהפכנית, אשר לא תיעצר אלא לאחר שיוגשמו השינויים העמוקים אליהם שואף העם המצרי". במאמר נוסף, שפרסם שוקר ב-21 בינואר, תחת הכותרת "סדר היום של המהפכה בשנתה השנייה", הוא מתערב בויכוח סביב ציון יום השנה בין צעירי אל-תחריר, ובין הצבא והאחים המוסלמים: "למעשה, אין ניגוד בין השניים, כי זאת זכותם של המצרים לחגוג את ההישגים המהפכניים שהשיגו בשנת 2011, ובו בזמן עליהם לבוא חשבון עם האחראים, ולעשות חשבון נפש בכל מה שנוגע למטרות ולדרישות שעדיין לא הוגשמו".

עמדתו של שוקר כפי שהיא מובעת במאמר, חשובה ביותר, משום שהיא מאפשרת להתמודד עם אלה שקברו את "האביב הערבי", ומיהרו לבשר על "חורף ערבי". שוקר קובע מה הן המשימות הניצבות בפני השמאל המצרי בהתמודדות עם המציאות החדשה, שבה האחים המוסלמים שולטים בצורה דמוקרטית. בצד החיובי של המשוואה הוא מעמיד את ההישגים שכבר הושגו. מצד אחד, הדחה והעמדה לדין של הדיקטטור, חיסולם של מוסדות השלטון ובראשם מפלגתו של מובארכ, הפרלמנט, והאיגוד המקצועי מטעם השלטון. מצד שני, העברת היוזמה לידי העם המצרי באמצעות הדור הצעיר, קיומן של בחירות דמוקרטיות, הסרת ההגבלות על התארגנות של מפלגות חדשות וחיזוק הפלורליזם הפוליטי, בחירות חופשיות באוניברסיטאות, ומניעת ההתערבות של שירותי הביטחון בחיי החברה ובארגוני החברה האזרחית.

עדיין נותרה רשימה ארוכה של תביעות שטרם הושגו, ובראשן, כתיבת חוקה חדשה, העברת השלטון מידי הצבא לידי המוסדות האזרחיים, סילוק כל סממני המשטר הישן וחקיקה של חוקים שיבטיחו צדק חברתי, וישנו את פניה של החברה המצרית. אין ספק שהמציאות המצרית השתנתה ללא הכר. שוב אין זו מציאות של שחור-לבן, שאפיינה את המצב במצרים עד לנפילת המשטר. אכן, תנועה פונדמנטליסטית קיבלה את אמון הציבור, ועלתה לשלטון, כאשר היא מצוידת בפרוגרמה דתית לאורה פעלה במשך שמונים שנה, ושמצטמצמת לשלוש מילים: "האסלאם הוא הפתרון". על פי תפיסתה של תנועת האחים המוסלמים, בעיותיה של החברה המצרית נובעות מהתרחקותה מההלכה האסלאמית, ולפיכך, החזרה לאסלאם אמורה לרפא את כל תחלואיה של החברה. אולם, עם הגיעם לשלטון, נכחו האחים המוסלמים שבעיותיה של מצרים הן בעיקר כלכליות, ומה שהביא להפלת המשטר המצרי, לא היה היעדר אמונה, אלא כשל שלטוני בסיפוק הצרכים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה, במלים אחרות - מצרים הענייה התקוממה, כי החיים הפכו לבלתי נסבלים.

משום כך, ממהרים האחים המוסלמים לאמץ את ההלכה הכלכלית הדוגלת בשוק החופשי, שמרכזה בוושינגטון, והיא נהוגה גם בישראל. נציגי האחים המוסלמים כבר נפגשו עם מדינאים אמריקאים ועם קרן המטבע הבינלאומית. הקריצה אל המערב מלווה בקריצה חזקה לנציגיו במצרים, שמיוצגים במפלגות ליבראליות, דוגמת מפלגת הואפד שזכתה ב-39 מנדטים, ורשימת הגוש המצרי שקבלה 35 מנדטים. האחים המוסלמים יודעים היטב שההלכה האסלאמית אינה יכולה לספק לחם, וכי סבלנותם של רעבי מצרים מעניקה להם רק זמן שאול, שבו עליהם לספק תשובות. לשם כך הם נבחרו, ולא כדי להאכיל את המצרים בדרשות יום ששי כפי שנהגו עד כה. דרשות השטנה כלפי המערב, הכופרים הקופטים, והשלטון המושחת, סייעו להם להגיע לשלטון, אולם עתה הם נדרשים למעשים, כי אחרת יאלצו לשלם מחיר פוליטי.

במצרים, שלא כמו באיראן, אין נפט, ואין הכנסות מנפט, שמאפשרות למשטר הדיקטטורי באיראן לקיים מדינת רווחה. לכן, צריכה הממשלה החדשה לקיים משטר דמוקרטי ולדאוג לפיתוח הכלכלי של מצרים. כדי לגייס את ההשקעות האדירות הנחוצות למשק המצרי, יש להבטיח יציבות ושלטון חוק המבוסס על חוקה דמוקרטית. המחויבות לתהליך הדמוקרטי היא צו השעה, וצורך כלכלי ממדרגה ראשונה. בלי העזרה מהמערב השנוא אין לאחים המוסלמים תקווה.

לאור מדיניותם הקפיטליסטית של אחים המוסלמים, ברור מה הדרך בה צריכה לצעוד המהפכה. בעוד שהמהפכה כוננה משטר דמוקרטי ופלורליזם פוליטי, המתווה הכלכלי שאפיין את המשטר הישן נותר על כנו. משום כך, הפרוגראמה שמציע עבד אל-גפאר שוקר, היא חיונית מאין כמוה. אין ספק שמצרים תראה עוד הרבה מאבקים, בפרלמנט ומחוצה לו, מפלגות פועלים ואיגודים מקצועיים חדשים כבר עומדים על המשמר, ושביתות ענק נמשכות בכל המגזרים היצרניים. המהפכה המצרית פתחה את המאבק למען דמותה של מצרים - האם פניה לקפיטליזם חזירי מהול במשטר חברתי דתי, או למדינת רווחה השואפת לסוציאליזם, אזרחית, חילונית ופתוחה. מה שבטוח הוא, שהמאבק על עתיד מצרים נערך בתנאי דמוקרטיה, ותוך השתתפות פעילה של העם כולו, על פועליו וצעיריו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה