תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 27.01.12

דעם מפלגת פועלים

המשימה הדחופה – בניית אלטרנטיבה של שמאל מהפכני יהודי-ערבי

דוח פוליטי לועד המרכזי דעם מפלגת פועלים 22.1.12

שנת 2012 בפתח ואנו עדים לשורה של התפתחויות היסטוריות חדשות במזרח התיכון ובעולם. באוקטובר 2011 נכנסה אירופה למשבר כלכלי שהביא לתמורות מדיניות ביוון, איטליה וספרד. בשלוש הארצות נפלו ממשלות במסגרת המאמץ להיחלץ מפשיטת רגל כלכלית. בתוניסיה ובמצרים נערכו בחודשים אלו בחירות דמוקרטיות שבהן זכו האחים המוסלמים בניצחון גורף. לצד זה, ובהשפעת המהפכה הערבית, ממשיך העם הסורי באינתיפאדה שלו לשחרור, כשהוא נאלץ לשלם מחיר דמים.

האביב הערבי בלבוש אסלמי

הבחירות במצרים היו ההישג הגדול והחשוב של מהפכת ה-25 בינואר ושל האביב הערבי. הבחירות הכריעו את המאבק בין המהפכנים ובין הצבא לגבי אופי המשטר העתידי ותפקיד הצבא בו. אלמלא הבחירות, המצב במצרים יכול היה בקלות להתגלגל להפיכה צבאית, בשל התפתחותה של אנרכיה, ובשל חוסר היכולת של הכוחות הפוליטיים להסכים ביניהם ולמלא את החלל הריק שהשאיר אחריו המשטר הישן.

אחוז ההצבעה הגבוה (למעלה מ-60 אחוזים) ביטא את הצמא של ההמונים המצריים לדמוקרטיה ולהשתתפות בעיצוב גורלם. אמנם הניצחון הגורף של האחים המוסלמים, שזכו בכ-40% מן הקולות, היה צפוי, אך ההישג של מפלגת "אלנור" הסלפית שגרפה 20% מן הקולות, היה מפתיע מאחר ועד היום היא כלל לא שיחקה במגרש הפוליטי. יש הבוחרים לראות את חצי הכוס הריקה - עליית כוחו של האסלאם, ולא את חצי הכוס המלאה שמבשרת על פתיחת דף חדש במצרים. הצימאון לדמוקרטיה וקבורת הדיקטטורה – זו הרוח שתשלוט בחיים הפוליטיים במצרים. היה כאן מסר ברור לאחים המוסלמים ולסלפים, לפיו ייפוי הכוח שהם קיבלו הוא זמני, וכי הם יוכלו לחדשו רק על ידי מילוי ההבטחות שלהם לבוחר.

האחים המוסלמים מבינים את המצב המורכב שאליו נכנסו. הם עומדים היום מול שלושה כוחות תובעניים: העם שבחר בהם ומקווה לראות שיפור ברמת חייו; המהפכנים הצעירים והחילוניים, שחוללו את המהפכה; והצבא שלא יוותר על הפריבילגיות שצבר ועל השפעתו בחיי המדינה. מדיניות של הסתגרות מול העולם, או כפייה דתית ואימוץ מעשי של השריעה האסלאמית במקום שמירה על עקרונות הדמוקרטיה האזרחית, יביאו לבידוד הכוחות האסלאמיים, ולמצור כלכלי שלא יאפשר להם לפתור את הבעיות מהן סובל העם המצרי.

האחים המוסלמים מעוניינים להשתלב בשוק הקפיטליסטי העולמי באמצעות עידוד השקעות חוץ שיפעילו את הכלכלה המצרית ועל ידי כך יכבו את התסיסה החברתית שרוחשת במצרים. הם יודעים היטב שאין ברשותם פרק זמן ארוך, וכי העם רוצה לראות שיפור ממשי מיידי. מה שמחכה לאחים המוסלמים הוא גל אדיר ומתמשך של שביתות פועליות בכל מגזרי הכלכלה. התביעה המרכזית של השביתות העתידיות תהיה העלאת השכר. מצד שני, האחים המוסלמים חייבים להתמודד עם הסקטור הפרטי ששולט על חלקים חשובים בכלכלה. מפעלים פרטיים אינם מוכנים להעלות שכר ואפילו מייבאים עובדים זולים מהודו וארצות אחרות. כמו כן עומד בפני האחים המוסלמים הצורך לנקות את המדינה מהשחיתות ולהביא לדין את האחראים לדיכוי, לעינויים ולרצח. כל אלו משימות אדירות וקשות לביצוע.

השיח הדתי שמאפיין את התנועה האסלאמית ואת סיסמתה "האסלאם הוא הפתרון" עומד היום בסתירה ישירה עם הצורך של התנועה לנהל את המדינה. הפתיחות כלפי השוק הקפיטליסטי כופה על התנועה האסלאמית להגיע לדיאלוג עם ארה"ב, וזו מחייבת אותה לכבד את הסכמי קמפ דיוויד. הצבא המצרי, שזוכה למענק בגובה מיליארד וחצי דולר מדי שנה, גם הוא כפוף לאינטרסים האסטרטגיים האמריקאיים באזור, ובייחוד ביחס לאיראן. לכן החופש של האחים המוסלמים להחליט על מדיניותם מוגבל, למרות הנאומים הלוהטים וההסתה נגד "הכופרים היהודים והאמריקאים".

השמאל המצרי השתתף בבחירות במסגרת הקואליציה הנקראת "המהפכה נמשכת". הוא זוכה למעמד ואמינות גבוהים, והוא החל לבנות את עצמו תוך שהוא מחזיר לסוציאליזם את מעמדו כאלטרנטיבה לקפיטליזם של האחים המוסלמים. כעת עליו לשקוד על הצגת פרוגראמה כלכלית שתהווה אלטרנטיבה למדיניות השוק החופשי וההפרטה. תנועת השביתות הפועליות מצד אחד, והדרישה הכללית של השבאב המהפכני לחוקה אזרחית דמוקרטית – שני אלה מהווים את הציר הראשי לפעילותו של השמאל. תפקידו של השמאל הוא לארגן את מעמד הפועלים, לתמוך במאבקיו בזירה האיגוד מקצועית, ולייצג אותו בפרלמנט. בנוסף עליו להגן על הזכויות הדמוקרטיות לחופש הדיבור וההתארגנות, על זכויות הנשים ועל זכויות המיעוטים.

האביב הערבי לא הגיע לפלסטין

במקביל לפרוץ המהפכה הערבית בראשית השנה שעברה, החלה תנועה ציבורית פלסטינית לקרוא להנהגה לשים קץ לפילוג בזירה הפלסטינית. למרות שנוסח הסכם בין הרשות לחמאס בחודש מאי בקהיר, ולמרות שהתכנסה ישיבה מורחבת של אש"ף בשיתוף חמאס בדצמבר, הרי שבפועל אין באופק התקדמות ביישום ההסכם. ההסכמות כללו הרכבת ממשלה זמנית, שחרור העצורים בבתי הכלא הפלסטינים, והכנה של בחירות כלליות לאמצע השנה. בפועל אין ביצוע של ההסכמות האלה, הפילוג נמשך, וכך גם המתקפות ההדדיות והניסיון של כל צד לכפות את שליטתו – פתח בגדה המערבית וחמאס בעזה.

המחלוקת בין שני הצדדים אינה על השלטון בלבד, אלא על הפרוגראמה הפוליטית של העם הפלסטיני. תנועת הפתח רואה בקשרים עם ארה"ב את הבסיס האסטרטגי למדיניותה ומנוף להקמתה של מדינה פלסטינית בהסכמה והיא מצדדת בשיתוף פעולה עם ישראל באמצעות מו"מ מדיני. חמאס דוחה את המו"מ עם ישראל ואת ההכרה בה, וקוראת לאינתיפאדה עממית כאלטרנטיבה להתנגדות מזוינת.

האמת היא שה'פיוס' בין פתח וחמאס נובע מהכישלון של שני הצדדים, שהכפיפו את האינטרס הלאומי לצרכים הצרים שלהם, ופתחו במלחמת אזרחים הרסנית שהחלישה את העם ופגעה קשות באינטרס הלאומי שלו. כבר בעבר הדגשנו כי הדרך שבה בחרה פתח ללכת – ניהול מו"מ חסר תוחלת עם ישראל – לא תוביל לכל הישג אלא רק תספק לישראל עלה תאנה שבחסותו היא תרחיב את ההתנחלויות בשטחים. מאידך, תנועת החמאס שהציעה את דרך ההתאבדות כתחליף לתכנית פוליטית מציאותית הובילה גם היא לכישלון מוחלט, לבידוד, להרס ולעוני. כך שההסכם מבטא מפלט של שתי תנועות שהגיעו למבוי פוליטי סתום ואיבדו את אמינותן בעיני ההמונים.

למרות המחויבות של הרשות הפלסטינית להסכם אוסלו ולכל ההנחיות והתכתיבים של האמריקאים והאירופאים, הרשות הפלסטינית לא הצליחה להשיג פריצת דרך פוליטית. סטירת הלחי הגדולה ביותר הייתה כאשר ארה"ב תמכה בישראל נגד התביעה הפלסטינית להכרה באו"ם בטענה שהיא מתנגדת ל"מהלכים חד צדדיים". היום, למרות כל הצהרותיה של הרשות שהיא לא תנהל מו"מ עם ממשלת ישראל ללא התחייבות להפסקת הבנייה בהתנחלויות, נכנסו נציגי הרשות לסיבוב חדש של מו"מ בעמאן, וזאת לפי בקשתם של האמריקאים. העילה שנתנה הרשות הייתה כי ברצונה להוכיח שמי שמכשיל את המו"מ הוא נתניהו, שאינו מוכן להגיע לשלום מדיני עם הפלסטינים.

כפי שהדגשנו בעבר, האביב הערבי ערבב את הקלפים. עם נפילת מובארק איבד אבו מאזן את בן בריתו העיקרי. גם חמאס איבד את בן בריתו עם פרוץ המהפכה בסוריה. שני הצדדים איבדו היום את הפרוגראמה שלהם. בהשפעת האביב הערבי, תנועת הפתח החליטה לנקוט בגישה יותר נוקשה ביחס למו"מ עם ישראל, וגם חמאס שינתה את מדיניותה וקוראת באמצעות ראש הלשכה המדינית שלה, ח'אלד משעל, להחליף את ההתנגדות המזוינת באינתיפאדה עממית. חמאס מבינה היטב שהאחים המוסלמים במצרים לא ימשיכו במדיניות האופוזיציונית שתמכה במאבק המזוין, וכי ברגע שהם יגיעו לשלטון ייכפה עליהם להתפשר ולהתקרב אל ארה"ב, על כל המשתמע מכך.

אולם, למרות כל המאמצים לפשרה ולאימוץ התנגדות לא אלימה, שתי התנועות חסרות את החזון, את הפרוגראמה ואת הדחף לפתוח באינתיפאדה עממית אזרחית לא אלימה, כזו שתגייס את הצעירים, הפועלים, ומעמדות הביניים במאבק נגד הכיבוש ובעד בניית חברה פלסטינית חדשה, שדוחה הן את הקיצוניות הדתית של חמאס והן את השחיתות והפרוטקציוניזם של פתח. כנראה שגורל העם הפלסטיני, כמו גורל שאר העמים הערבים, תלוי בצמיחתם של כוחות חדשים של צעירים, שיבנו אלטרנטיבה מהפכנית שתהיה שונה מזו של המפלגות המסורתיות והדתיות ששלטו בפוליטיקה באזור והביאו אותו למבוי סתום. מה שדרוש כיום לעם הפלסטיני הוא כוח אלטרנטיבי שלישי – מהפכני, דמוקרטי ואזרחי, שידע להתמודד עם הכיבוש ולנקות את החברה הפלסטינית מכל החוליים החברתיים שנובעים משנים ארוכות של שלטון פתח וחמאס כאחד.

תנועת המחאה בישראל בת ערובה לקונסנזוס הציוני

נקודת התורפה העיקרית של תנועת המחאה בישראל הייתה ונשארה הימנעותה מהצגת עמדה פוליטית אלטרנטיבית לימין הישראלי. הביטוי המיידי לכך היה החופש של נתניהו להמשיך בסרבנות השלום שלו, באפליה המתמשכת כלפי האזרחים הערבים, ובקו הכלכלי המעדיף את ההון על חשבון העובדים. מה שבלט בשיח של התנועה היה ניסיונה לשמור על הקונסנזוס הציוני ולא לאבד את הימין.

נתניהו הסיט מעצמו את האש ואף הצליח לפלג את התנועה על ידי מינוי ועדת טרכטנברג. בינתיים קטפה את פירות המחאה שלי יחימוביץ', שנבחרה לראשות מפלגת העבודה (המפולגת גם היא), כשתכניתה חפה מכל התייחסות לנושא המדיני ולשלום. עוד הגדילה יחימוביץ' לעשות כאשר הודתה שהיא מבקשת לצרף מתנחלים ודתיים ליברליים למפלגתה. התוצאה היתה הכרזתו של סלב התקשורת, יאיר לפיד, על כוונתו להקים מפלגה חדשה, גם היא ברוח תנועת המחאה, אלא שלפיד הכריז על כוונתו להתעמת עם החרדים, שאינם משרתים בצבא.

התפתחויות פוליטיות אלו, ובמיוחד ההימנעות של כל הצדדים – מנהיגי המחאה, מפלגת העבודה, ויאיר לפיד – מעיסוק בשאלות מהותיות כמו המלחמה והשלום, הכיבוש, והאפליה נגד האזרחים הערבים, רק חיזקו את בטחונה של הממשלה שאין לה מתחרים. הדבר בא לידי ביטוי במבול של הצעות חוק גזעניות שזכו לביקורת ממיעוט קולני אמנם אך קטן ביותר.
הנסיגה בכוחם של בית המשפט העליון ושל הדמוקרטיה הגיעה לשיאה בהחלטת בג"צ, על חודו של קול, לאשר את חוק האזרחות, ולדחות את עתירת עדאללה והאגודה לזכויות האזרח. חוק זה, המונע אזרחות ישראלית מתושבי השטחים הכבושים הנשואים לאזרחים ישראלים, מופנה באופן ייחודי כנגד אזרחים ערבים. מדינת ישראל נסוגה מעקרון השוויון בפני החוק. התקדים הזה רק מחזק את טענותיהם של האזרחים הערבים כי מדינת ישראל מפלה אותם בכל אחת מרשויותיה: המחוקקת, המבצעת ועתה גם השופטת.

הפילוג האחרון במפלגת העבודה, לאחר ששר הביטחון, אהוד ברק, פרש מהמפלגה והקים סיעה עצמאית כדי להישאר בקואליציה; הפילוג המסתמן במפלגת קדימה בין שני המתחרים על הנהגתה, ציפי ליבני ושאול מופז; והנסיגה בפופולאריות של מרצ – כל ההתפתחויות והפילוגים האלו מצביעים על חלל פוליטי גדול, והעדר אופוזיציה אמיתית לקו הימני הגזעני השולט בארץ.
האמת צריכה להיאמר והיא שממשלת ישראל, סרבנית השלום, זוכה לקונסנזוס ציוני רחב ביותר. אין לה אופוזיציה אמיתית, ונתניהו נשאר המועמד המועדף לניצחון בבחירות הבאות.

כשהוא מרגיש ברוח הגבית, נתניהו פועל ליצור אוירה שתקל על בחירתו מחדש, וכמו בכל תנועה פשיסטית, גם הוא פועל כדי לרצות את מעמד הביניים מחד, ומאידך, דוחה באופן מוחלט את השלום וממשיך בהתנחלויות. אלא שצעדיו שמטרתם לרצות את מעמד הביניים הם שטחיים. הוא מחליט להעניק לימודי חינם לילדים מגיל שלוש, אבל לא על חשבון תקציב הביטחון אלא על ידי קיצוץ רוחבי בתקציבי כל המשרדים הממשלתיים. כך הוא גם מחליט להעניק פטור ממיסים לשכבות הביניים, ויתכן שגם יאמץ החלטה בנוגע למחירי הדירות.

כך נשאר מעמד העובדים, במיוחד מהשכבות העניות, ללא כל פתרון, ללא ייצוג איגוד מקצועי, ועם שכר ירוד שאינו מצליח להדביק את יוקר המחיה, ומצב החינוך, הבריאות והשירותים החברתיים אינו משתפר. מצבם של הפועלים הערבים, ובמיוחד מצבם של הפלסטינים בשטחים הכבושים, הופך אותם לפצצת זמן, שתתפוצץ במוקדם או במאוחר. האביב הערבי ודעת הקהל הערבית מייצרים עמדה עוינת לכיבוש, להתנחלויות ולדיכוי. אין מנוס מכך שבמוקדם או במאוחר, העם הפלסטיני ידרוש את מה שדורשים כל העמים הערביים – חירות, דמוקרטיה וצדק חברתי.

מפלגת דעם יוזמת

למרות גוויעתה של תנועת המחאה, הבעיות המהותיות שגרמו לצמיחתה לא נעלמו ולא נפתרו. להפך, היעדר אופוזיציה פוליטית חזקה מאפשר לממשלה להמשיך במדיניותה הכלכלית, הפוגעת במיוחד במעמד הפועלים ובמעמד הביניים.
דעם – מפלגת פועלים תמכה בתנועת המחאה והשתתפה במרבית פעולותיה, תוך שהיא מחזקת את הדרישה לבהירות פוליטית מצד אחד, ולחיזוק ארגוני העובדים מצד שני. האווירה החיובית והאוזן הקשבת שאפיינו את ימי המחאה אפשרו לנו גם לעבוד בשיתוף פעולה עם ארגונים רבים, וגם להסביר את עמדותינו לאלפי צעירים. גם כיום אנו מנסים לבנות יוזמות חדשות, ואף להשתלב ביוזמות חיוביות שנותרו או צמחו מתוך המחאה, כמו "בית העם" שמשמש כמרכז תרבותי וחברתי פתוח לכלל ארגוני המחאה, או השתתפות בבחירות לאגודת הסטודנטים בתל אביב, וב"מבצע סוראסקי" בתוך האוניברסיטה. גם באוניברסיטת ירושלים אנו שותפים ליוזמה להקמת מסגרת פוליטית יהודית-ערבית חדשה שתכלול את דעם, מרצ וגורמי שמאל נוספים.

המחאה בישראל לא הצמיחה מסגרת חדשה שמנתקת את החוטים המקשרים אותה לקונסנזוס הציוני, או מסגרת המאמצת את האביב הערבי, בעיקר את חלקיו החילוניים והדמוקרטיים, ורואה בו פוטנציאל עתידי לשיח סוציאליסטי חדש במזרח התיכון. אילו קמה מסגרת כזו הייתה דעם מצטרפת אליה גם כאלטרנטיבה אלקטוראלית. תרומתנו למסגרת כזאת היתה בעידוד להתחבר לשיח החדש בעולם הערבי, לפעול לסיום הכיבוש, וכל זאת כתנאי יסודי לבניית חברה דמוקרטית שתכבד את זכויות האדם ותבטיח צדק חברתי. אך משתהליך זה לא הבשיל, אנו נמשיך לכרות בריתות מקומיות ונקודתיות לצורך מבצעים או פעולות משותפות, ונציג את עצמנו בבחירות הקרובות באופן עצמאי.
בהיותנו מפלגה יהודית ערבית אנו פועלים בכל זירה אפשרית לביטול הנתק הקיים בין יהודים וערבים. בקרב הנוער הערבי, במיוחד באוניברסיטאות, השתרשה עמדה שרואה בשלילה כל פעילות יהודית ערבית משותפת. עמדה זו התפתחה מתוך הייאוש של הנוער הערבי, שלא ראה בצד היהודי כל נכונות או עניין לפעול כנגד הגזענות והפערים החברתיים, וכמובן שלא כנגד הכיבוש. גם אם ניתן להבין מאין צמחה הגישה הזו, יש בה פגם מהותי, משום שהיא לא מצליחה לראות שגם בתוך החברה היהודית יש ארגונים וכוחות המחפשים שינוי. במקום לפעול לשיתוף פעולה עם כוחות אלו היא מסתגרת ותורמת להנצחת המצב הקיים.

אין ספק שהבעיות מהן סובלת החברה הערבית הן גם תוצאה ישירה של היעדר הנהגה ראויה. המשכילים הערבים המנהלים כיום את החברה הערבית אינם מתעניינים בעמם. המועצות המקומיות הערביות נבחרות על בסיס משפחתי, והשחיתות גואה. הזרם האסלאמי סובלני כלפי אלימות של גברים ודיכוי נשים, ורואה בקדמה, במדע ובפתיחות אל העולם כפירה. אנו טוענים שהמאבק נגד האפליה הממשלתית מתחיל משינוי מבפנים לחיזוק החברה. זוהי בדיוק התובנה שעמדה בבסיס האביב הערבי. די להאשמת כל העולם בצרותינו. נתחיל לבחון מה לא כשורה אצלנו ונתקן אותו.
דעם פועלת בתוך האוניברסיטאות כדי להצמיח שיח חדש, שהוא פתוח וביקורתי הן כלפי הצד היהודי והן הערבי. כך למשל אנו ממשיכים זו השנה השלישית תכנית מפגשים מצליחה מאד של נוער בבתי ספר תיכוניים, שמושתתת על ההבנה ששתי החברות סובלות מפגמים אך כולנו קורבנות של המשטר הכלכלי בישראל. אם כל קבוצה תדע לפעול כנגד החוליים בחברה שלה, השאיפה לשינוי חברתי יכולה להפוך לפלטפורמה המאחדת בין נוער ערבי ויהודי.

על אותו בסיס פועלת דעם לארגון פועלים יהודים וערבים לפלטפורמה איגוד מקצועית משותפת.
הרצינות של פעילי דעם, הבהירות הפוליטית שלנו, ביחד עם עבודת שטח יומיומית, מעוררים עניין בקרב פעילים חדשים המצטרפים למפלגה. ההתפתחויות הכלכליות בעולם, השינויים במזרח התיכון, והתובנה החדשה בישראל שההפרטה ושלטון ההון מרוששים את החברה, כל אלה פותחים פתח לקליטתם של רעיונות חדשים שתפקידם לארגן את החברה והמין האנושי על ערכים של צדק, שוויון ורווחה לכולם.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה