תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 23.02.12

אביב הערבי

העם הסורי קרבן המלחמה הקרה

מי עומד מאחורי הקליעים של משטר אסד?

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: סוריה

התמיכה במהפכה הסורית ובקריאה להפיל את הרודן הסורי, והדרישה להפסיק לאלתר את הטבח בחומס, אינה רק מעשה אנושי ממדרגה ראשונה, אלא מעש פוליטי מהפכני, המופנה כנגד האימפריאליזם הרוסי, ובאותה מידה גם נגד האימפריאליזם האמריקאי.

ביום שישי ה- 24 לפברואר תארח תוניסיה את ועידת "ידידי סוריה" בנוכחות שרי החוץ של מעצמות המערב, ובראשן הילרי קלינטון. למרות שרוסיה הוזמנה רשמית לועידה, היא סירבה בתוקף להשתתף, בעילה שלא נאמר לה מי מוזמן ומה סדר היום של הועידה. הרוסים מפקפקים במטרות הכינוס, וחושדים שכל מטרתו להקים קואליציה שתתמוך בצד אחד של הסכסוך הפנימי, כמו שקרה בלוב. בכך מאמצת רוסיה במלואה את גרסת המשטר הסורי למרות שהאמריקאים מצדם מודיעים שאין בכוונתם להתערב צבאית בסוריה. הם דואגים להזהיר מפני הסתננות של גורמים הקשורים לאל-קאעדה לשורות המורדים, ומסרבים לחמש את "הצבא הסורי החופשי" בטענה שאי אפשר לוודא את זהותם של המורדים.

התוצאה היא אכזרית ובלתי אנושית בעליל. ערי סוריה נכתשות עד דק במלחמה חד צדדית לחלוטין, כאשר צבא סדיר ומחומש בנשק מודרני מטיל את מלוא כוח ההרס שלו נגד אוכלוסיה אזרחית, וקבוצות מורדים שערקו מהצבא עם נשקם האישי. המרד הגיע עד ללב דמשק עצמה, לאל-מאזה, אחת השכונות העמידות בבירה, שתושביה לא יכולים לסבול יותר את המתרחש בעיר חומס, ובעיקר בשכונת באבא עמרו, שם נחשפה האכזריות שבני אדם מסוגלים להגיע אליה. כך מתפורר הנרטיב הסוריאליסטי של המשטר, כאילו מדובר במרד המונהג על ידי כנופיות חמושות המופעלות מחוץ לסוריה, והמטילות אימה על האוכלוסיה. העובדה שעיתונאית הסנדיי טיימס, מארי קולווין, נהרגה בבאבא עמרו, הגדישה את הסאה עבור המערב, והציבה את הזוועות שהמשטר הסורי מבצע נגד עמו, בלב הסיקור התקשורתי המערבי.

המלחמה הקרה

סרגי לברוב, שר החוץ הרוסי בביקור של סולידריות ותמיכה בשלטון אסד

הווטו שהטילו רוסיה וסין על היוזמה הערבית אשר הובאה לאישור מועצת הביטחון, החריפה את היחסים המתוחים בלאו הכי בין רוסיה לבין ארה"ב, והדבר התבטא בצורה חדה בעיר חומס. המשטר הסורי רוצה להכריע את המערכה בגיבוי הרוסים, ובכך להסב מפלה לארה"ב, התומכת במורדים. מי שמשלם את מחיר מלחמה בין המעצמות הם האזרחים הסורים, שכל פשעם הוא דרישתם לחיות במשטר דמוקרטי ולהנות מצדק חברתי. אלא שמשטרו של פוטין, שהפריט ופירק את המשק הסובייטי המשותף וחילק אותו חינם לאוליגרכים החדשים, רואה באסד בן ברית אסטרטגי באזור, כדי לקדם את השאיפות האימפריאליות של מוסקבה בעולם. הברית הזאת ממשיכה את מסורת הברית ההדוקה בין המשטר הסובייטי לסוריה, אעפ"י שהבסיס האידאולוגי לברית הזאת נשמט ושתי המדינות הן מדינות קפיטליסטיות. כמובן שלא מדובר אך ורק במסורת אלא באינטרסים צבאיים וגאופוליטיים שעברו בירושה מבריה"מ לרוסיה של פוטין. כדוגמא נוכל לתת את נמל טרטוס הסורי שעל פי הסכמים בין רוסיה לסוריה יעבור שדרוג וישמש אניות מלחמה רוסיות לאחר 2012. כמובן שאם אסד יפול, ההסכם הזה יפול איתו.

וכך, מול ניסיונות המערב להבטיח את ההגמוניה שלו על האזור ע"י בידודה של איראן והפלתו של אסד, ניצבת רוסיה, שיוצרת ציר מזרח תיכוני נגדי, הכולל את איראן, עיראק וסוריה. אי אפשר להתעלם מהאופי השיעי העדתי של הציר המשולש הזה. השחקנית החדשה בציר היא עיראק, אויבתה המושבעת של סוריה בעבר, שהאינטרסים שלה השתנו מאז הפלת משטר הבעת' על ידי הכיבוש האמריקאי, וכינונה של הגמוניה שיעית בעיראק. הרוב השיעי בעיראק מנהל היום מאבק קשה נגד המיעוט הסוני, והוא חושש מהשתלטות הרוב הסוני בסוריה. לכן תומך ראש ממשלת עיראק נורי אל-מאלכי בבשאר אסד, נציגו של המיעוט העלאווי. מכאן, למרות שסוריה הפכה למוקד הסכסוך בין ארה"ב לבין רוסיה, האמריקאים נזהרים מאוד מהתערבות צבאית, לאחר שהם רואים כיצד המשטר בעיראק שעלה בעזרתם, מתהפך נגדם חודשים בלבד לאחר עזיבתם.

המכנה שמשותף בין שלושת המשטרים השיעים אינו מצטמצם לפן העדתי. שלושתם משטרים דיקטטוריים, מושחתים, עם אליטות כלכלית שנהנות מפירות הכלכלה בעוד העם חי בעוני ובפיגור. שלושתם נתונים בסוג של מלחמת אזרחים, הלובשת אופי אלים בעיראק ובסוריה, ומתנהלת בצורה סמויה באיראן. הציר הזה מנהל מלחמת מאסף נגד האביב הערבי, שהביא לשנויים עמוקים ביותר במצרים, תוניס, לוב ותימן. הנסיון לצמצם את מה שקורה בסוריה היום למלחמה בין המעצמות על חשבון האזרחים, יחטא לאמת. המהפכה הסורית נובעת מסיבות עמוקות שלא הרוסים ולא המשטר הסורי יכולים להתכחש להן.

המהפכה הסורית

כוחותיו של אסד טובחים בעיר חומס

בניסיון להדוף את הביקורת בעולם, ובעצת הרוסים, אסד הודיע שהוא עומד לערוך משאל עם על חוקה חדשה, שתבטל את מעמדו של הבעת' כמפלגה שלטת, ולערוך בחירות לנשיאות תוך 90 יום. מצד שני, החוקה החדשה לא מבטיחה דמוקרטיה, לא מכירה באופוזיציה, ומטרתה ליצור מראית עין של שנוי, בעוד הטבח בערי סוריה וכפריה נמשך ללא הפוגה.

ההתקוממות העממית בסוריה לא תיפסק, בלי קשר למידת האכזריות שיפעיל המשטר נגד אזרחיו. המהפכה הסורית אמנם נהנית מתמיכתן של מדינות חשוכות כמו סעודיה וקטאר, החוששות מאיראן, אולם היא שואבת את עיקר כוחה מהישגי האזרחים המצרים והתוניסאים, אשר הפילו את העריצים שלהם, והשיגו בחירות דמוקרטיות לראשונה מזה שישים שנה. אנו עדים בסוריה ללא פחות מרעידת אדמה אזורית המטלטלת את המשטרים הערביים. היא משחררת כוחות חברתיים אדירים שהצטברו משך שישה עשורים של דיכוי, עוני ושחיתות, בדרישה לשנוי רדיקלי של המציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית, מול משטר שהפריח סיסמאות מתובלות במנה גדושה של דת ולאומנות.

כדי להבין יותר את אופיה של המהפכה הסורית עלינו להפנות את עינינו להפגנות שפרצו במוסקבה, אתונה, רומא, מדריד וניו יורק. האביב הערבי הוא אביב עולמי שבא לשנות סדרי עולם, לאחר שאזרחי העולם נושלו מזכותם הבסיסית לקבוע את גורל מדינתם ולהבטיח את עתידם. כיום גרמניה מכתיבה לאזרחי אירופה מה עליהם לעשות, ותחת איזה משטר כלכלי עליהם לחיות כדי להציל את הבנקים שלה. אמריקה מנסה להכתיב לעולם שיטה כלכלית אשר הביאה את העולם לעברי פי פחת, והיא בעצמה נאלצת לסגת מעיראק ואפגניסטן, מלחמות שעלו לה בחיי 6000 מחייליה, ובמחיר של שלושה טריליון דולר. השיטה הכלכלית חברתית הקיימת קורסת, ואזרחים יוצאים בכל העולם לרחובות, כדי להפקיע את הכוח מידי הטייקונים אשר השתלטו על הכלכלה ועל הפוליטיקה. על כן אין בכוחן של המעצמות הקורסות לעצור את התהליך או לכוונו לאפיק אחר.

התמיכה במהפכה הסורית ובקריאה להפיל את הרודן הסורי, והדרישה להפסיק לאלתר את הטבח בחומס, אינה רק מעשה אנושי ממדרגה ראשונה, אלא מעש פוליטי מהפכני, המופנה כנגד האימפריאליזם הרוסי, ובאותה מידה גם נגד האימפריאליזם האמריקאי. זמנו של הקולוניאליזם עבר, ואין לעיל ידן של המעצמות לכוון את ההיסטוריה כרצונן. האזרחים איבדו את הפחד משום שהגיעו למצב שאין להם מה להפסיד זולת כבליהם. חבלי הלידה של התקופה ההיסטורית החדשה הם קשים מנשוא, והמחיר שמשלם העם הסורי כדי להשתחרר מהדיקטטורה הרצחנית השלטת הוא בלתי נתפס. יחד עם זאת, האכזריות והדיכוי חסר הרסן של המשטר רק מזרז את התפוררותו, וסופו של אסד יהיה כמו סופם שכל הרודנים שקדמו לו, מאז לואי ה16 בצרפת של המאה השמונה עשרה, דרך הצאר הרוסי בראשית המאה ה- 20, ועד ימינו.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"אסד יפול"

מאת הצבא הסורי החופשי www.actuali.co.il
נשלח 01.03.12, 00:22

ואין לזה שום קשר לקולוניאליזם. הקולוניאליזם הוא היסטוריה. ראו http://www.actuali.co.il/?p=2513

"קשה להבין מה בדיוק אתה מציע שיקרה? שהמערב יתערב? שישראל תנצל ההזדמנות לכבוש דמשק?"

מאת ראובן
נשלח 23.02.12, 23:40

המלחמה הקרה המחודשת בין המערב למזרח הגלובאלי היא בעיצומה - ואין לצפות ל"קונצרט" גלובאלי למען אחד הצדדים בסוריה. יש להניח, ואפילו לקוות, שאסד ייפול והעם הסורי ישתחרר מכבליו - אבל התצפית שלי היא שהם יפלו מחדש לתוך מלכודת של עריץ חדש - דתי, צבאי או אחר.

וכאשר יפלו גם המשטרים של עבדאללה בירדן ודומיו בסעודיה = תתכוננו למלחמת 1948 מס' 2.

הייתי אומר לכל הפרשנים: "והמשכיל בעת ההיא - יידום".

עדיף שנתרכז בעצמנו ובבעייה שבינינו לבין הפלשתינאים. ובעצמנו ןבבעייה בין החברה הכללית שלנו לבין הפונדמנטליסטים שבינינו. בין שתי הבעיות הגדולות הללו, ששתיהן למעשה פנימיות ולא חיצוניות - מדינת ישראל צועדת אל פתחי התהום. וקיראו נא את ספרו של יוסף אבידר, "התהום".

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה