תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 04.04.12

המשבר הכלכלי העולמי והבועה התל אביבית

מלחמה, כלכלה, מחאה

ההרצאה "מלחמה, כלכלה וחברה" מאת יעקב בן אפרת נערכה לכבוד הערב המלחמה כאמצעי הלם בשירות ההפרטה, במסגרת סדרת ההרצאות והקרנות הסרטים – "הפרטה – צמיחה או משבר?" בעריכת ריקי פרנקל

הולדת מדינת הרווחה

הרעיון של מדינת הרווחה, הניו דיל האמריקאי, נולד בין שתי מלחמות עולם הרסניות. כשהאמריקאים מהצד השני של האוקיאנוס ראו מה שקורה באירופה, שהתפלגה בין הנאציזם והקומוניזם, שני משטרים שחיסלו את המשטרים הדמוקרטים, הם החליטו להציל את החברה האמריקאית מגורל דומה. כאשר האבטלה בארה"ב הגיעה ל- 25%, ועשרות אלפי איכרים נזרקו מאדמותיהם, הממשלה האמריקאית החליטה לארגן מחדש את הכלכלה, כדי להינצל מגורל הפשיזם והקומוניזם. הם העמידו את ג'י. פי. מורגן, הקפיטליסט הגדול ביותר שלהם, למשפט, והאשימו אותו בעשיית מיליונים כאשר הימר על הפסד של הבנק שלו עצמו. לנו זה מוכר, גם לנו יש שר אוצר לשעבר שיושב בכלא, וראש ממשלה לשעבר שמואשם בשחיתות.

"אירחל" - הסתלק: צילום: דותן גור אריה

כשארה"ב הייתה על סף כאוס מוחלט, רוזוולט הודיע לקפיטליסטים שכללי המשחק משתנים, שהשוק החופשי חסר הרסן נגמר, והם חייבים לממן את הוצאות החברה. האידאולוגיה שלו, כפי שנוסחה על ידי קיינס, היתה, שתפקיד המדינה הוא קודם כל לדאוג לעבודה, כי האבטלה היא המגיפה הגדולה של המאה העשרים, והיא הסיבה למלחמה ולפשיזם. רוזוולט הצליח לעשות תרפיה בהלם לכלכלה האמריקאית. הוא הטיל מיסוי של 70% על ריווחי החברות בשביל לממן יצירת מקומות עבודה בעבודות יזומות, תשלומי פנסיה, הקמת איגודים מקצועיים, פיקוח על ההון וכו'. בעקבות השינוי הזה המצב הכלכלי של ארה"ב לא השתפר, אבל ההרגשה של האנשים השתפרה. הוא דיבר אל האומה בכל יום שישי, ונתן לאנשים הרגשה שהוא משתדל עבורם.

מה שבאמת הוציא את ארה"ב מהמשבר, ויצר את מה שמכונה "המאה האמריקאית", היא העובדה שאירופה נהרסה לגמרי במלחמת העולם השניה, בעוד שאמריקה לא נפגעה כלל, וכך היא החליפה את בריטניה הגדולה כמעצמה הגלובלית, והשתלטה על השווקים בעולם. זה היה סוד כוחה של ארה"ב ומה שאפשר לה לממן את מדינת הרווחה. הרווחים היו כל כך גדולים שלא הייתה בעיה לעשות מיסוי גבוה. בתקופה ההיא כמעט כל מוצר היה תוצרת ארה"ב, היא סיפקה לתושביה עבודה בשפע, עם משכורות טובות של איגודים מקצועיים, ובנתה את מעמד הביניים האמריקאי.

החגיגה האמריקאית הסתיימה ברגע שהגרמנים והיפנים נעמדו על רגליהם מחדש, בעיקר היפניים שהיו לא רק חרוצים ויעילים אלא גם יותר זולים. האמריקאים סבלו מכך שהיו להם הוצאות גדולות על צבא, הם נכנסו לאינפלציה ואבטלה גבוהה בו זמנית (סטגפלציה), והתיאוריות על מדינת הרווחה איבדו את חינן. בשנת 1980 הימין הפונדמנטליסטי בראשות רונלד ריגן ניצח, וזה כמובן רלבנטי מבחינתנו, כי הוא החזיק באותה האידאולוגיה שביבי מאמין בה. רייגן קבע מחדש את כללי הכלכלה העולמית באמצעות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינ"ל. אלו הם מוסדות שהוקמו כדי לממן את מדינת הרווחה, ולממש את חזונו של רוזוולט, ורייגן שינה את ייעודם והפך אותם למכשירים כדי לכפות את הקונסנזוס החדש של וושינגטון. מיודענו סטנלי פישר, מי שהיה סגן מנהל קרן המטבע הבינ"ל היה חלק מהתהליך. אנחנו בישראל קרובים מאוד לאנשים שניהלו את הכלכלה העולמית. העיקרון של רייגן היה לפרק את מדינת הרווחה, והוא ראה ברוזוולט סוג של פשיסט, כי כאשר המדינה ניהלה את הכלכלה היא פגעה בזכויות הפרט. לגישתו הניו דיל פגע ברוח האמריקאית, וזה בדיוק מה שטוענת תנועת מסיבת התה כיום.

כבר לפני שנת 2000 אנחנו במפלגת הפועלים דע"ם התחלנו לבדוק את סיבות המשבר. מה שגילינו היה, שאם לא מרסנים את הקפיטליזם ואת ההון הספקולטיבי, הוא מגיע בדיוק לאותה הנקודה שהיה בה ב- 1929. היום למשל לא מדובר בעשיית רווחים של מיליונים, בשביל זה אף אחד לא יתאמץ. כולם עסוקים בעשיית רווחי על, בלקיחת הלוואות ומינופם במטרה לעשות מיליארדים. אם לא עוצרים את זה, מגיעים לאסון חברתי ופוליטי. נגיד הבנק האמריקאי בן ברננקי, למשל, טוען שהוא יודע איך לטפל במשבר, כי הוא עשה דוקטורט על משבר 1929. אבל כל הידע שלו לא מנע ממנו להוביל אותנו למשבר הנוכחי, שחוזר לאותה תקופה.

האידאולוגיה הלאומית הלוחמנית תמיד הייתה בת לווייתה של הכלכלה הדורסנית. המטרה של רייגן הייתה לפרק את בריה"מ, ומיד עם עלייתו לשלטון הוא הכפיל את תקציב הביטחון האמריקאי, ונלחם נגד הקומוניזם ונגד כל מה שמזוהה אתו: עבודה מאורגנת, פנסיה, איגודים מקצועיים. הניו דיל היה ביטוי של פחד שהאמריקאים במשבר הגדול ינהו אחרי הקומוניזם, ולכן רוזוולט עשה את הפשרה בין ההון לעבודה. רייגן לעומתו שבר את הפשרה, והלך על כל הקופה. הוא השתמש בפונדמנטליזם דתי ובלאומנות. הוא הלך כל כך רחוק, שהוא חימש את בן לאדן באפגניסטן, ועד היום האמריקאים לא מצליחים להתגבר על הטאליבן. אגב, פונדמנטליזם דתי זה לא רחוק מאתנו, ודי אם נעקוב אחרי מעללי המתנחלים בחברון, כיצד הם השתלטו על הבית הפלסטיני בעזרת קונה קש, ומסובבים את כולנו על האצבע הקטנה.

מלחמה וכלכלה בישראל

גם בישראל הפונדמנטליזם הדתי מלווה בלאומנות ומלחמה. הוא צריך להחזיק את כולנו בחרדה, כדי שנוותר על הביטחון בעבודה, על השוויון בין אנשים, ועל השלום. ואיך הגענו ממצב של מדינת רווחה למצבנו כיום? ב- 1983 ישראל הגיעה למשבר כלכלי, לאינפלציה של 400%, אבטלה והפכה למעשה לחדלת פירעון. ואז הגיעו ג'ורג שולץ וסטנלי פישר, והציעו לעזור בתנאי שישראל תתפטר מהרעיון הקואופרטיבי, ממדינת הרווחה, תעשה שינוי מבני, ותאמץ את הכללים של תוכנית הייצוב של פרס בראשות הממשלה, ומודעי כשר האוצר. מאז המציאות הישראלית השתנתה ללא היכר.

המלחמה שיחקה תפקיד ראשון במעלה בישראל מאז היווסדה. המלחמה הראשונה ב- 1948 הניחה את התשתית הכלכלית של המדינה, כאשר לקחה לידיה את הקרקעות והבתים לאחר בריחת או גירוש הבעלים הערבים. בזמנו, התשתית הכלכלית של המדינה הייתה החקלאות, והייצוא המוביל היה ענף היהלומים והתפוזים. בשנת 1966 חווינו משבר כלכלי קשה מאוד, הייתה תחושה שאי אפשר להתקיים פה יותר, וזכורה הבדיחה שאמרה שהאחרון שיוצא משדה התעופה בלוד שיכבה את האור. ואז באה המלחמה הגדולה של 1967, ובה קרה נס, ישראל התגברה על כל שכניה, ונפתח עידן כלכלי חדש. בעקבות המלחמה ישראל מצאה את עצמה עם עוד 2 מליון תושבים פלסטינים, שוק חדש, כוח עבודה זול ואפשרות לפתח את התעשיות הביטחוניות.

באותה תקופה אנשים עדין הרגישו שהם נלחמים על הבית. הייתה מלחמת הקוממיות, ומלחמת אין ברירה נגד נאצר, שהבטיח לזרוק את היהודים לים. תחושת השותפות והסולידריות הייתה מבוססת על שוויון שהובטח ע"י המשק הקואופרטיבי. האתוס הצבאי והשרות בצבא גיבשו את החברה, ומי שלא התגייס נותר מחוץ למחנה. אבל מאז 1985 המציאות החברתית כלכלית השתנתה, ועימה השתנו גם המלחמות. מלחמת לבנון 1982 כבר הייתה מלחמת יש ברירה, הסרבנות הופיעה לראשונה, ונוצרו ניכור וקיטוב בתוך החברה הישראלית, שהתפלגה מבחינה מעמדית. משנת 1985 המדינה מרסקת את העבודה המאורגנת, מוכרת את הנכסים שלה לעשירייה, הפער בין העשירים והעניים הוא מהגדולים בעולם.

בשנת 2003 הכלכלה הישראלית הייתה בנסיגה, עם צמיחה שלילית, וביבי כשר האוצר התחיל את התהליך של חיסול מדינת הרווחה. הוא קיצץ את הביטוח הלאומי ואת הקצבות, הוריד את המיסים לעשירים, וזרק שכבות שלמות לעוני. הוא הוריד מכסים, חיסל את התעשיות הקיימות, ונתן מכה אנושה לפריפריה. מי הם עובדי פרי הגליל? אלו אנשים שמתחננים שיתנו להם לעבוד בשכר מינימום, חלק גדול מהם עובדי קבלן עונתיים, שמתחננים ל- 3,200 ש' לחודש ברוטו, בלי תנאים סוציאליים. הממשלה ניצלה מצב קשה כדי להקשות עוד יותר. בישראל ובארה"ב התחלנו לראות מצעד של שרים ואנשי שררה לכלא, אבל השיטה ממשיכה כאילו כלום. בואו נסתכל ביוון. תכתיבי האיחוד כופים עליה למכור את נכסיה: חברת מקורות תקנה ממנה את המים, פיראוס תימכר לסינים, האדמות מוצעות למכירה, וליוונים לא נשאר כלום. גם ספרד מקצצת את תקציביה ב-17%, ומיליוני ספרדים נשארים ללא עבודה. השיטה ממשיכה לדרוס אותם, ולא עוצרת באדום.

המחאה והדיכוטומיה החברתית פוליטית

נוכח המצב הזה בישראל נוצרה דיכוטומיה. יש מצב בטחוני פוליטי, שהציבור לא אמור להתעניין בו. ויש את העוני, יוקר המחיה, והשחיתות, שהעלה את מחאת הקיץ האחרון, כאשר הציבור איבד את האמון במנהיגות שלו. כך פרצה בקיץ מחאה המונית, שלא הכרנו כמוה בישראל, כאשר ברחוב נוצר להט אמיתי, וכל מי שהיה שם הרגיש את אווירת המהפכה. אבל, לא הייתה קריאה אמיצה מהאחראים על השיטה לקחת אחריות ולהסתלק. המחשבה הייתה שצריך לשמור על ה"ביחד", ולאחות את הקרע בין ימין ושמאל, כי כולם סובלים, גם אנשי ביבי וגם אנשי ציפי. מה שקרה הוא שציפי הלכה הביתה, כי המחאה, שהתעלמה מהנושאים הפוליטיים שבהם היא עסקה, והיא לא עשתה הרבה, הפכה אותה ללא רלבנטית.

הרעיון היה - בואו נתמקד בנושאים החברתיים, ולא נעלה קריאה פוליטית, כי הרחוב לא יענה לנו. אבל לממשלה יש אג'נדה מלאה, גם כלכלית וגם מדינית, וצריך להתמודד עם שתיהן. להשאיר את המונופול המדיני בידיים של אנשים, שאין להם שום אחריות חברתית, אינו מתקבל על הדעת. איך נסמוך עליהם בנושאים של חיים ומוות כמו שלום ובטחון, אם אנחנו לא סומכים על ההתנהלות החברתית שלהם? מה עושה אותם צודקים בתחום המדיני,אם בתחום החברתי הם מושחתים וחסרי אחריות? מה ההיגיון בדיכוטומיה הזאת?

מהנושא הפוליטי בטחוני לחץ על תנועת המחאה. וכשהיה אירוע בסיני שבו נהרגו ישראלים, כולם יצאו בהפגנה שקטה עם נרות כדי לא לחרוג מהקונסנזוס. וגם גלעד שליט הפך לנושא של המחאה, למרות שכל אוכלוסיית עזה נכנסה למצור בלתי אנושי, כפי שנראה בסרטו של דוד אופק "מותרות" המוקרן הערב. כל זה טואטא מתחת לשטיח. ומי אם לא נתניהו שחרר את שליט, חיפש הזדמנויות צילום אתו? לכן הכל שיחק לידיים שלו. המסר של המחאה היה - תישאר ותשתפר, וזה בדיוק המומחיות שלו, להישאר, לזה הוא מכוון את כל פעולותיו. לכן הוא הקים את ועדת טרכטנברג, והוריד את הדלק בכמה אגורות, ויצר בהלה בנושא האיראני כשהוא מנפנף באושוויץ – זה לחם חוקו. הציבור מבין שהוא מסיט את הבעיה מהנושא האמיתי, שהוא משחק עם הנושא האיראני כדי להסיט את האג'נדה הלאומית למקום שנוח לו. זה לא סוד שהוא משתמש בפחד ממה שיקרה, פחד שהוא עצמו יוצר, לטובתו.

כשאני פותח את עיתון "הארץ", אני מרגיש שהחיים האמיתיים מתנהלים ב"דה מרקר", וכל היתר הוא מסך עשן. במוסף הכלכלי אפשר לראות מה קורה עם הפנסיה שלנו, דמי הניהול, כמה הרוויחו הבנקים, מי קנה מה ממי, והכל בתזזית. שם מתנהל הדבר האמיתי. וכל פעם שמרימים את הראש ומבקשים העלאת מיסים לעשירים, פתאום צריך לממן את כיפת הברזל, ושטייניץ מסביר שעליית הדלק היא חלק מהנטל שעל הציבור לשלם בשביל הסנקציות על איראן. ונוכח המשחק הציני הזה, אנחנו נשארים המומים, כי מה אפשר לעשות? ומאחר ואנחנו לא מעלים את השאלות הגורליות של המלחמה וגורל השטחים הכבושים, שיכולים לשנות את החברה הישראלית לעומק, ומסתפקים במחאה החברתית אנחנו מסרסים את עצמנו, ואיננו מעלים אלטרנטיבה עקבית של שינוי עמוק.

בכל העולם אנשים יוצאים לרחוב, ומאותה סיבה. ישראל איננה אי בודד בעולם הגלובלי, והוא מכתיב מהפכות מתוניס ומצרים ועד ספרד ויוון. ספרד הקדימה את ישראל, ומשם למדנו את התנועות והסימנים של המחאה, וזה נראה מאוד רדיקלי ומהפכני, אבל בינתיים המשחק הפוליטי התנהל במגרש אחר. תנועת ה-15 במרץ הספרדית אמנם הפילה את הממשלה הסוציאליסטית של ספטרו, אבל במקומה היא העלתה את אותה הממשלה הימנית שהופלה רק לפני שנים אחדות, בראשות אסנאר, בגלל השתתפותה במלחמת עיראק עם בוש. בתמימותה, תנועת המחאה הספרדית לא אימצה אג'נדה פוליטית, ואמנם הפילה את הממשלה, רק כדי להעלות את הימין שהמיט עליהם כל כך הרבה סבל.

לכן, הניסיון להימנע מפוליטיקה לא יכול להצליח, ואינו מוביל לשום מקום. אני לא מדבר על מהפיכה, כי זו מילה גדולה מאוד. מהפכה היא הפלת כל המשטר, כמו שקרה במצרים. בואו נדבר על שינוי עמוק, שינוי של אג'נדה גזענית נגד ערבים, עובדים זרים, עובדים בכלל, ופלסטינים, המחייבת את ישראל לקיים צבא יקר ואת מנגנון הכיבוש. חברה בריאה חייבת לכלול את הכל, היא לא יכולה להיות צודקת רק בפן החברתי שלה. ואם המחאה לא תתחיל לחשוב על אג'נדה פוליטית, הימין ימשיך לככב, כי הוא מחזיק בביטחון. וכאשר מדברים על ביטחון - הישראלים כידוע, נעמדים דום.

יעקב בן אפרת הוא מזכ"ל דעם - מפלגת פועלים

לאתר המכללה החברתית כלכלית

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה