תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 07.04.12

דיעה

בניכוי ערבים וחרדים

אחרי שהתאוששנו מאמרתו הכנה להפליא של ביבי "אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון - אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם", כדאי להפנות אליו שאלה אחת. נגיד שלפתע פתאום תדרושנה 60% מהנשים הערביות לצאת לעבודה, וכמוהן גם 60% מהגברים החרדים ונשותיהן, האם שוק העבודה הישראלי יכול בכלל לקלוט אותם, אחרי שנים של מדיניות ממשלתית עקבית של הרס שוק העבודה המקומי?

שאלה זו אולי היפותטית לגבי החרדים, שכלל אינם מעוניינים לצאת לשוק העבודה, כל עוד הממשלה ממשיכה לתקצב אותם. אך היא אינה היפותטית כלל ועיקר בכל הנוגע לערבים, שיש להם מסורת ותרבות של עבודה מימים ימימה. לא רק גברים, אלא גם נשים ערביות, עבדו מאז ומעולם בכל עבודה זמינה, בדרך כלל בבניין, בחקלאות ובסיעוד. מכמות הנשים הפונות לארגון העובדים מען בחיפוש אחר עבודה, אפשר להסיק שהן מעוניינות לעבוד כיום יותר מתמיד בשל מצבן הכלכלי, אולם הן נצבות בפני קיר אטום של העדר מקומות עבודה. הן נאלצות לבחור בין עבודה מפרכת אצל קבלן או ראיס, בהרבה פחות משכר המינימום, ללא זכויות ועם הרבה השפלות, או לשבת בבית.

כדי לקלוט עובדים ולהעלות את שיעור המשתתפים בשוק העבודה, צריך קודם כל ממשלה שתאמץ מדיניות של יצירת מקומות עבודה ושמירה על שכר הוגן וזכויות סוציאליות של כלל העובדים. אלא שבשלושים השנים האחרונות, הממשלות התפטרו מאחריותן כלפי האזרחים בתחום העבודה (והחינוך והבריאות והשיכון...). הן אף הגדילו לעשות, ונקטו במדיניות פעילה שצמצמה את מקומות העבודה הקיימים, ובטלו את כל ההשגים הסוציאליים שעובדים נהנו מהם בעבר. אחרי כל זה, לא נותר לממשלה אלא להאשים את המובטלים בבטלנות ואת העניים בעוניים.

שלושת התחומים שבהם עבדו ערבים, וגם יהודים עניים - בניין, חקלאות וסיעוד, נתפסו על ידי מהגרי עבודה זולים, שיובאו מכל העולם בחסות ובגיבוי הממשלות. מדיניות יבוא מהגרי עבודה יצרה שוק רפאים של עובדים חסרי זכויות אזרח ואף כבולים, המסתפקים בתת שכר. תהליך זה החל בשנת 1993 ורק התגבר מאז, כאשר משרדי החקלאות, הבריאות והתמ"ת מתמכרים לעבודה הזולה הזמינה שמאפשרת להן להשקיע פחות בבתי אבות, בסבסוד החקלאות (הנהוג באירופה וארה"ב) ובפיקוח על תנאי השכר, הזכויות הסוציאליות והבטיחות של העובדים.

במקביל, רוב המפעלים בהם עבדו גברים ונשים חסרי מקצוע או השכלה, בעיקר בתחום הטקסטיל, הביגוד והתעשיה הקלה, נסגרו, והועברו למקומות שהשכר בהם נמוך, כמו ירדן, מצרים וסין. יתרה מכך, מעט המפעלים שנשארו, חדלו מהעסקה ישירה, ועברו להעסקה באמצעות קבלן, כאשר משרדי הממשלה מובילים את המגמה של העסקה פוגענית. בהשוואה לאירופה, ישראל נקטה במדיניות קיצונית של פגיעה במה שמכונה הכלכלה הישנה וביבוא מהגרי עבודה, שהותירה את אוכלוסיות הפריפריה בלי אופק של עבודה.

הפרדוקס הוא, שלמרות הטענות בנוגע לשיעור השתתפות נמוך בעבודה בישראל, קיים מחסור רב במקצועות מסויימים, כמו רתכים, עובדי מחרטות, וטפסנים. בעבר השקיע משרד התמ"ת תקציבים רבים בהכשרה מקצועית של הדור הצעיר, ושילם למשתלמים דמי אבטלה במהלך ההשתלמות. כך נקלטו צעירים מהפריפריה והפכו לעובדים מיומנים המשתכרים בכבוד. בשנים האחרונות תקציבי ההכשרה המקצועית של התמ"ת קוצצו באופן ניכר, ודורות של צעירים לא מוצאים לעצמם מקצוע, מדרדרים לאבטלה ולעבריינות, ומורידים לביבי את המדד.

רבות דובר על הצורך לפתח את התשתיות ואת התעשיות בכפרים הערבים ובפריפריה. במציאות אין הם אלא פרוורי שינה חסרי מקומות תעסוקה. לא נמצא בהם תעשיות, בתי חולים, אוניברסיטאות, בתי ספר לאחיות, פרויקטים של בינוי לזוגות צעירים, תשתיות, כבישים ותחבורה ציבורית. גם בתי הספר בישובים אלו אינם עומדים ברמה הנדרשת. מי שרוצים עבודה צריכים לחפש את מזלם בערים הגדולות, להיות בעלי רכב, ולהתחרות עם דוברי עברית או עם השכר הנמוך של מהגרי עבודה מנוצלים. ולבסוף, אין זו גזירה משמיים שאקדמאים ובעלי מקצועות ערבים ימשיכו לסבול מאחוז גבוה של אבטלה משום שמשרדי ממשלה ומעבידים פרטיים נוהגים בגזענות.

אכן, אין ספק שביבי ורבים אחרים, היו מרגישים מצוין לו ניכו את הערבים מכל חשבון, ובזה אין כל חדש. אלא שמה שלא נעשה ב- 1948, והוחמץ בשנית ב- 1967, ואפילו בלבנון בשנת 1982 הוא לא צלח, אי אפשר לעשות היום. על חלב שנשפך לא בוכים.

לפני שהממשלה תנכה ערבים וחרדים ותרגיש מצוין, היה עדיף שתעשה ניקוי אורוות אצלה בבית. אלא שממשלה זו שבויה באידאולוגיה הימנית שלה, שלפיה היא אחראית רק לנושאים הנוגעים למלחמה ושלום, שבהם היא מטפלת בחוסר אחריות פושע. את הכלכלה היא משאירה לספסרי ומהמרי בורסה הקונים ומוכרים עסקים כדי לזכות ברווחים דמיוניים, ומשאירים את רוב התושבים לחסדם של "כוחות השוק".

ועוד הערה: בואו לא ניפול לדמגוגיה של נתניה בנוגע לערבים וחרדים. על פי הסטטיסטיקות, כל אדם רביעי בישראל הוא עני. אצל הערבים זה יותר קיצוני, אבל אין עיר גדולה שאין בה גטאות של עוני, ועיירות הפיתוח ננטשות על ידי צעירים המקווים למצוא עבודה ועתיד בתל אביב. אין זה מקרה, שבכל פסח התור של עניים הנאלצים לקבל מזון לחג אצל עמותות צדקה, רק מתארך.

כדי שנשים ערביות, חרדים ועניים יקלטו בשוק העבודה, וכדי שלא יצטרפו ל- 13% העובדים העניים, ששכר עבודתם אינו מוציא אותם ממעגל העוני, דרושה ממשלה שמבינה שטובת החברה כרוכה בפיתוח מקומות עבודה, במתן הכשרה מקצועית לצעירים, בהגנה על מקומות עבודה קיימים, בהפסקת מדיניות יבוא מהגרי עבודה, בפיקוח על העסקה ישירה והוגנת ועל בטיחות, בהפסקת מימון תלמידי ישיבות, ובהנהגת אפליה מתקנת כלפי הערבים וקבוצות מופלות נוספות. זה דורש השקעות ממשלתיות של מיליארדים, וזה דורש ממשלה שתעשה שלום ותתפטר מהעול התקציבי, הפוליטי והמוסרי של הכיבוש. זה דורש ממשלה אחרת.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"תזמון מעולה!"

מאת מיקי הראל
נשלח 07.04.12, 18:31

ממש בזמן מיכל וגם יופי של מאמר צריך להפיץ כמה שיותר, את נכוי הערבים והחרדים כולם ראו , צריך ללחוץ על הדוושה הזו עכשיו כמה שיותר!

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה