תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 24.04.12

דעם מפלגת פועלים

האחד במאי 2012: לאחד את תנועת המחאה ולחזק את התמיכה במהפכה הסורית

דוח לועד המרכזי 22.4.12

בשנת 2005 החליטה מפלגת דעם להחיות את האחד במאי בתל אביב. היתה זו קריאת תגר על החלטת ההסתדרות כמה שנים קודם לכן לבטל את אירועי האחד במאי. חידוש האחד במאי גם עמד בקנה אחד עם הקמת ארגון העובדים מען והעבודה האינטנסיבית בקרב פועלים ופועלות. ההחלטה התקבלה בעקבות מסמך הועידה החמישית של דעם משנת 2004 - "אימפריה בנסיגה", שבמסגרתו הועמדה השאלה הלאומית במסגרת החברתית-מעמדית שלה. כלומר, שאלת הפתרון לסוגיה הפלסטינית, ושאלת השוויון לערבים בישראל, נקשרו בניתוח המעמדי של המציאות בישראל, שבה ההון השיל את זהותו הלאומית והתחבר לבורגנות העולמית, וול-סטריט ונסד"ק. הטענה היתה שישראל הופכת פחות "מדינה ליהודים" ויותר "מדינה לעשירים". צעדת העובדים היהודית-ערבית בתל אביב היוותה מסר פוליטי חזק על תפקידו של מעמד הפועלים הערבי ביצירת שינוי חברתי בישראל.

דעם מפלגת פועלים, עשו לנו לייק בפייסבוק


צילום: דותן גור אריה, קיץ 2011

האחד במאי השנה שונה איכותית מקודמיו. בקיץ 2011 פרצה המחאה ההמונית. מדובר באירוע היסטורי, שזעזע את החברה הישראלית, ואת המסורות שהשתלטו על הזירה הפוליטית. הוא העמיד בצד את האג'נדה של ממשלת נתניהו והכנסת הישראלית, שהיו נתונות בתזזית של חקיקה גזענית והגבלת חופש הביטוי וחופש הפעולה של עמותות העוסקות בזכויות אדם. בשעה שנתניהו התפאר בהישגיו וביציבות הכלכלית של ישראל, פוצצה תנועת המחאה את הבעיה החברתית, כאשר העלתה את שאלת הפערים בשכר, מחירי הדירות, ויוקר המחיה, והציבה את אוהליה בלב תל אביב.

מפלגת הפועלים דעם לקחה חלק פעיל במחאת האוהלים מראשיתה, בתל אביב, נצרת וירושלים, אחרי ציפייה ארוכה להתפרצות חברתית מעין זו. אבל ללא ספק, האירוע המקדים והחשוב יותר, האירוע ההיסטורי במובן העמוק של המלה, היה התפרצות האביב הערבי, אשר הפיל את הדיקטטורות הערביות בקריאה לדמוקרטיה ולצדק חברתי. בדומה לאביב העמים באירופה ב- 1848, שכונן את האומות ואת המדינות על חורבות האימפריות הפיאודליות שהשליטו את עריצותן על כל עמי אירופה, גם האביב הערבי פתח בפנינו תקופה חדשה. התפתחות היסטורית זו פקדה לא רק את העמים הערבים, אלא אף "הדביקה" מדינות נוספות, והפכה לחלק מתנועת מחאה בינ"ל את שהתפשטה עד לספרד ויוון, והגיעה עד לארה"ב עצמה.

המהפכה הערבית, על מהפכניה וקורבנותיה, מוכיחה את נכונות הפרוגראמה המהפכנית שמציגה דעם, הרואה במרכסיזם גישה אלטרנטיבת לליברליזם, ובסוציאליזם משטר פוליטי וכלכלי אלטרנטיבי למשטר הבורגני הקפיטליסטי, המשרת אחוז אחד מהאנושות על חשבון 99 האחוזים הנותרים.

בעולם הערבי שררה הנחה מזויפת שהברירה בפני ההמונים היא או לתמוך במשטרים הדיקטאטורים או לתמוך באסלאם. הטענה של דעם לאורך כל הדרך היתה שיש דרך שלישית, שהיא דרך חברתית, סוציאליסטית ודמוקרטית. ואכן, כך צריך לקרוא את המסר של השביתות האדירות של מפעלי הטקסטיל המצריים בעיר מחלה אל-כוברא (2007-2008), ושל המאבקים בקהיר ובתוניס – תמשיכו בדרך המהפכנית נגד הדיקטטורה ונגד הקיצוניות הדתית, משום שרק כך אפשר יהיה להיפטר מהכיבוש, העוני, האבטלה והעדר הזכויות הבסיסיות. היה זה גם ניצחון אידיאולוגי על מגמות בתוך ההנהגות הערביות בישראל שהסתגרו מאחורי סדר יום לאומני וכיתתי צר בהנהגת ציר הסירוב של איראן, סוריה, חזבאללה וחמאס.
דעם גייסה את כל כוחותיה למען הצלחת המחאה, תוך שאימצה את הסיסמא "שלום, שוויון וצדק חברתי" ופעלה כדי לקרב אליה גם חוגים בחברה הערבית שחשו ניכור ביחס לתנועת המחאה. התביעה הראשית שהועלתה על ידי דעם היתה "להפיל את ממשלת נתניהו", משום שמדובר בממשלת ימין, שאינה מעוניינת בשלום, והסיבה לקיומה היא עידוד ההון על חשבון העובדים. דעם ראתה ב תנועת המחאה הספונטנית, אשר כללה קשת רחבה של פעילים חדשים שמעולם לא יצאו לרחובות, כגורם ששינה גם את פניו של השמאל הישראלי.

דעם הפכה לחלק אורגני מתנועת המחאה, בראש ובראשונה משום שהמסר החברתי היה מאז ומעולם ציר עבודה מרכזי של המפלגה, אך לצד נושא זה, דעם לא פסחה גם על שאלות פוליטיות נוקבות כמו הכיבוש, היחסים בין המדינה לאזרחיה הערבים, והמהפכה הערבית. יחד עם זאת, הפנים הייחודיות של דעם בתוך המחאה הן הקריאה לאחדות בין הפועלים היהודים והערבים, המגובה בעבודת שטח ענפה הנעשית על ידי ארגון העובדים מען, המארגן קשת רחבה של עובדים יהודים וערבים, החל ממורים וכלה בעובדות חקלאות ונהגים. בעיצומה של המחאה תמכה דעם בפועלי מחצבת סלעית החברים במען, שניהלו שביתה ארוכה ועיקשת.

סוריה – האביב הערבי במבחן קשה

שנה לאחר פרוץ המהפכה הערבית, היא סוללת את דרכה במצרים ובתוניס בדרך חתחתים מפותלת. במצרים מתנגשים כמה כוחות ראשיים: הצבא (עם שאריות מתומכי המשטר הישן), הכוחות האסלאמים, הכוחות הליברלים, והשמאל המצרי. למרות ההתנגשויות בין שלל הכוחות סביב נושא החוקה והבחירות לנשיאות, מתגבשים בהדרגה איזונים פוליטיים, ואלה, בסופו של דבר, ייצרו משטר פוליטי חדש. יחד עם זאת, האביב הערבי לא ישלים את משימתו כל עוד יישאר המשטר הסורי, מסמלי המשטר הישן, על כנו.


צילום: צילה זלט, קיץ 2011

לפני המהפכה, הטענה העיקרית של הזרמים המכונים "לאומיים", כמו גם הטענה של זרמים דתיים כמו החיזבאללה, היתה שהאביב הערבי מכוון נגד המשטרים הריאקציוניים המשתייכים לציר המתון - בני הברית של ארה"ב וישראל. לגרסתם, המהפכה הייתה תגובה למדיניות משטרים אלו כלפי ישראל, ולכן לא יתכן שתפרוץ מהפכה במדינות כמו סוריה או איראן, מאחר וההמונים תומכים במדיניות האנטי-ישראלית האיתנה שלהן.
עמדה זו שמצדיקה את המשטר הסורי, מתעלמת לחלוטין מהסיבות האמיתיות לפרוץ המהפכה העמוקה הזאת שנבעה מהמצב החברתי-כלכלי הקשה, השחיתות והרודנות. למעשה היה זה המכנה המשותף בין כל המשטרים הערבים, בין אם הם רפובליקות או מלוכות, ידידי ארה"ב או בני ברית של רוסיה. בדיעבד ניתן לראות כי הידידות עם ישראל או העוינות כלפיה היוו תירוץ בלבד לשמירה על הסטאטוס קוו הרודני של המשטרים, ולהצדקת דיכוי העמים.

אופיים של המשטר הסורי והאיראני, כמו גם של חזבאללה, נחשף כאשר התייצבו נגד המהפכה הדורשת את מה שדורשים כל העמים: חירות, דמוקרטיה וצדק חברתי. המבחן העיקרי של מהפכן הוא בתמיכה שהוא נותן לעם עני שמתקומם נגד משטר שמתכסה בסיסמאות לאומיות כדי לנצל ולדכא את עמו. אופיים של משטרים נחשף באופן שהם פועלים כלפי בני עמם, ולא בעמדתם כלפי עמים ומשטרים אחרים.

מדינות יכולות להחזיק באידיאולוגיות שונות, הן יכולות להתיימר להיות קומוניסטיות כמו בסין, לאומיות כמו בסוריה, או דתיות כמו באיראן. השאלות המהותיות הן האם הן מאמצות את הקפיטליזם, והאם הן מאפשרות שלטון רב מפלגתי. מכיוון שסוריה היא דיקטטורה אוליגרכית וקפיטליסטית, דעם תומכת במעמד הפועלים הסורי, שמשקיע את כל האנרגיות שלו בהפלת המשטר הפשיסטי, ומשלם על כך מחיר יקר.

יש המבקשים "לקבור" את האביב הערבי בשל העובדה שבבחירות דמוקרטיות ידם של האסלאמים על העליונה. גם בישראל רווחות עמדות אלו, אך בטעות יסודן. ראשית, משום שכל התקדמות במהלך המהפכה הדמוקרטית במצרים ותוניס מקדמת פוליטית ומוראלית את המהפכנים הסורים. שנית, משום שהזכייה הסוחפת של האסלאמים אינה בהכרח מקנה להם שליטה מוחלטת. אם ניקח כדוגמא את מצרים, הרי שלא ניתן להתעלם מנוכחותם של כוחות דמוקרטיים בעלי השפעה המתנגדים למדיניות האסלאמים. בנוסף, מצב הכלכלה המצרית והאסון האנושי שמדינה זו חווה, לא יאפשר לשום צד להצליח בהנהגה ללא שיתוף פעולה עם שאר הצדדים, כולל הפועלים.

ההתערבות של בתי המשפט המצרים בשאלת כינון המועצה המכוננת לכתיבת החוקה, מצד אחד, והדחת שלושת המועמדים הראשיים, עומר סולימאן, ח'ייראת א-שאטר, וחאזם אבו אסמעאיל, מצד שני, מוכיחות שהניסיונות של האחים המוסלמים ושל שרידי המשטר הישן להשתלט על מצרים, לא יצליחו. הכוחות הדמוקרטים, כולל השמאל המצרי, ממלאים תפקיד מוביל בשמירה על המהפכה ועל האופי הדמוקרטי והאזרחי של המדינה המצרית.

בניית הדמוקרטיה במצרים, בתוניס ובשאר מדינות ערב תימשך תקופה היסטורית, שבמהלכה ההתנסות עם האחים המוסלמים ועם הבורגנות הליברלית, תלמד את צעירי המהפכה שיעור בפוליטיקה ובחשיבות ההשתתפות במשחק הפרלמנטארי. היא תקנה להם ניסיון בהתקשרות עם מעמד הפועלים, בן בריתם הטבעי, באמצעות המאבק למען הלחם והעבודה בכבוד. אנו נמצאים בראשית המהפכה, והתקדמותה תלויה גם בהתקדמות מעמד הפועלים בארצות העשירות והמפותחות, והחלפת המשטר הקפיטליסטי השולט כיום בעולם, במשטר סוציאליסטי דמוקרטי ששואב את הלגיטימיות שלו מכינון רווחה ושלום ולא רווח ומלחמה.

הכיבוש והמחאה

אין ספק שהמבחן הגדול בפניו עומדת תנועת המחאה הישראלית הוא עמדתה בנושא הפלסטיני, ויחסה לאזרחים הפלסטינים בתוך ישראל. לראשונה בישראל נשמעו קריאות שדרשו שינוי בערכי היסוד וסדרי העדיפויות במדינה, כמו הקריאות "העם רוצה צדק חברתי" או "התשובה להפרטה, מ-ה-פ-כ-ה". סיסמאות אלו ואחרות מבטאות קריאת תגר על המשטר הקיים בישראל, והמסר הסמוי שלהן הוא דחיית סדרי העדיפויות של הימין והשאיפה לשינוי. עם זאת, התנועה לא אימצה את הקריאה להפלת הממשלה, ונמנעה מלהזכיר את הכיבוש. הקונסנסוס בתוך ההנהגה הספונטנית שנוצרה במחאה, קבע שעל מנת לא לפלג את ההמונים בין ימין לשמאל, עליה להתרחק מהשיח הפוליטי המסורתי לגבי הפלסטינים והפתרון המדיני, וכי הדיון הזה אף יסיט את הנושא החברתי לשוליים.

עמדה פשטנית זו, תרמה להרחקת המפלגות הערביות והצעירים הערבים, שבעשור האחרון הלכו שולל אחר דעות לאומניות ודתיות. הם התבוננו על המחאה באדישות, כאירוע שאינו קשור אליהם, אף אל פי שהמחאה נוגעת בשאלות מהותיות הנוגעות לאוכלוסיה הערבית כמו שאלות תעסוקה, עובדי קבלן ופערים חברתיים. במקום לאמץ את השיח החברתי, ולהתחיל לטפל בחוליים החברתיים המתפשטים בחברה הערבית, קל יותר לחברה הערבית להפנות אצבע מאשימה לממשלה וליהודים ככלל, כמקור לכל הצרות של החברה הערבית. יתר על כן, הניסיונות המגוחכים מצד חלק ממנהיגי המחאה לחבק את המתנחלים ולהדגיש את נאמנותם המלאה למדינה הציונית ומטרותיה, הרחיקו גם הם פלסטינים רבים, ואפילו את המהפכנים הערבים שצריכים לחפש בני ברית מתוך השמאל בישראל לבניית משטר חדש ודמוקרטי בעולם הערבי.

האביב הערבי לא הגיע עדיין לפלסטין, ואם ישנה פעולה פוליטית הרי היא מופנית בכוון חסר התכלית של איחוי הפילוג בין פתח וחמאס, במקום להטיל את האחריות לפילוג על שני הצדדים ולהציג פרוגראמה אלטרנטיבית. אין ספק שהעדרה של תנועה פלסטינית מהפכנית היום, מסבירה את הקשיים בהם נתקלת דעם בניסיונותיה לעודד את המנהיגות הצעירה של המחאה הישראלית לאמץ גם את התביעה הבסיסית לשים קץ לכיבוש.
למעשה, המכנה המשותף בין הצעירים הישראלים והפלסטינים הוא ההתרחקות מפוליטיקה. בזמן שהמחאה הישראלית נמנעת מלשים תג אחריות על השלטון ולקרוא להפלת ממשלת נתניהו, נמנע הנוער הפלסטיני מהקריאה להפלת הרשות הפלסטינית על שני פלגיה, הפתח והחמאס, כדי לבנות הנהגה חדשה.

המגעים בין הממשלה הישראלית ובין הרשות הפלסטינית הגיעו מזה זמן למבוי סתום, ואין כל פתרון באופק. מצב זה הביא לכך שהציבור בישראל השלים עם היעדר הפתרון. כל עוד מבטיחה הממשלה יציבות ובטחון, אין לציבור כל דחיפות להתמודד עם הנושא. מפלגות האופוזיציה בישראל הפסיקו לדבר בעניין הפלסטיני, ושמו על ראש סדר היום את הנושאים הפנימיים-חברתיים שעלו במרכז תנועת המחאה. כל הניסיונות של האמריקאים ושאר מדינות העולם לקרוא לישראל לפעול באופן ממשי לשים קץ לכיבוש נענו בשלילה. עם זאת, המצב לא יכול להישאר כפי שהוא היום, ואין מנוס מכך שהמשך הסטאטוס קוו יביא להתפוצצות במוקדם או במאוחר.

הקריאה של יוסי ביילין, ממהנדסי אוסלו, לרשות הפלסטינית שזו תכריז על ביטול ההסכם עם ישראל ופיזור הרשות, קריאה זו מהווה אישור לעמדת מפלגת דעם, שטענה מאז היווסדה בשנת 1995, שהדרך היחידה לחיסול הכיבוש עוברת בפירוק הרשות הפלסטינית ושימת קץ למצב המוזר בו ממלאת הרשות הפלסטינית תפקיד של סוכן משנה של הכיבוש, בעוד הכיבוש מצידו ממשיך לקיים את שליטתו המלאה על השטח ומרחיב ללא הפסק את ההתנחלויות. הסכם אוסלו לא כלל הגדרה מפורשת של הקמת מדינה פלסטינית, ולא כלל התחייבות כלשהי של ישראל להפסיק את ההתנחלויות.

בסופו של חשבון, העם בישראל יהיה חייב לבחור בין הקמת מדינה פלסטינית ריבונית וחיסול ההתנחלויות בגבולות 67, ובין כיבוש ישיר של השטחים, שמשמעותו הקצאת תקציבים לשליטה ישירה על הפלסטינים. אם תרחיש זה יתממש, החברה הישראלית - ולא המדינות התורמות - תצטרך לשאת בעול הוצאות זה.

משימותינו הנוכחיות
בניית תנועת המחאה החברתית

המשימה העיקרית שמוצבת בפני מפלגת דעם היום היא המשך ההשתתפות הפעילה בתנועת המחאה החברתית, באמצעות שיתוף פעולה עם "בית העם" ומסגרות נוספות שמתכנסות ברחבי הארץ בניסיון לגבש יחד את משימות התנועה וסיסמאותיה לקראת חידוש ההפגנות בקיץ הקרוב. המשימה הראשית היא להוציא את ההמונים מחדש לרחוב וזאת משימה קשה ביותר. מכשול מרכזי לאפשרות של חידוש ההפגנות בהיקף שאותו ראינו בקיץ האחרון הוא הפיצול של ההנהגה, שמפולגת למסגרות נפרדות על בסיס מחלוקות אישיות ולא עקרוניות, וכן עימותים על מרכזי כוח ושליטה. מכשול נוסף הוא המדיניות המוטעית שבה נקטה התנועה כאשר העניקה אמון לממשלה, ונתנה לה אפשרות לשחק עם תביעות הנהגת המחאה על ידי הקמת ועדת טרכטנברג. ההרגשה הכללית היא שהממשלה הצליחה להכיל את המשבר, ולא תעשה שום שינוי אמיתי. למרות שהציבור רוצה לחזור למחאה אין זה ודאי שהוא ישתתף השנה שוב בהפגנות רחוב מסיביות בלי שתהיה בפניו פרוגראמה ברורה והנהגה שמצליחה לאחד את הציבורים השונים במדינה.

דעם חותרת להביא ציבורים רחבים אל תוך המחאה. המבחן הסופי יהיה התפתחות של תנועה המונית ברחוב. בלי תנועה כזאת, יישאר הדיון סביב הסיסמאות והפרוגראמה בבחינת "תרגיל אינטלקטואלי" חסר משמעות.

תמיכה באביב הערבי ובמהפכה הסורית

הדבר המייחד את דעם הוא עמדתה התומכת באביב הערבי ובמיוחד עמדתה הקוראת לתמיכה בעם הסורי ובהדחת המשטר של בשאר אל אסד. עמדה זו ייחודית בשל העובדה שהמפלגות הערביות כמו חד"ש ותג'מוע (בל"ד) תומכות במשטר הסורי הפושע או שותקות נוכח ההתרחשויות. אין זו הפעם הראשונה שדעם בוחרת בעמדה "לא פופולארית". הקול של דעם, התומך היום במהפכה הסורית, הוא אותו הקול שהתנגד להסכמי אוסלו וטען שהסכם זה - בסיסו בתרמית שלא תוביל להקמת מדינה פלסטינית, וזהו אותו קול שסרב להצטרף למקהלה הלאומנית בהנהגת איראן, חמאס וחיזבאללה, שאינה מציגה שום תכנית פוליטית ריאליסטית לפתרון הסכסוך, אלא מנצלת את הסכסוך לבניית אג'נדה דתית הזויה.
דעם היתה שותפה ליזמה להקמת קואליציה רחבה שתומכת במהפכה בסוריה ואף ארגנה דיונים בנושא במקומות שונים. דעם גם הקדישה לנושא הסורי אירוע נוסף של האחד במאי באזור המשולש, שיבטא את הסולידריות עם העם הסורי ועם פועליו. העמדה בנושא הסורי מהווה היום קו מפריד בין המהפכה והמהפכה הנגדית, בין אלו שרוצים לשנות את החברה, ובין אלו שרוצים שהמצב הנוכחי יישאר כפי שהוא.

להצלחת הסמינר העיוני בנצרת

בשל הצורך להיכנס לעומק הבעיות התיאורטיות שמעסיקות את המפלגה וללבן את השאלות המעסיקות את פעיליה, הציעה הלשכה הפוליטית של דעם ליזום סמינר עיוני בנושא האביב הערבי ותנועת המחאה. אנו ניצבים בפני אירוע מהפכני שלא היה לו תקדים בהיסטוריה הערבית, אבל יש לו תקדימים בהיסטוריה של עמים אחרים. המרכסיזם כתנועת פועלים מהפכנית ראשונה, התמודדה עם אביב העמים באירופה ופרסמה אז את המניפסט של המפלגה הקומוניסטית, שהפך לפרוגראמה המהפכנית של תנועת הפועלים העולמית. ננסה להבין את אופיו של האביב הערבי ואת הציפיות ממנו, תוך השוואה לאביב העמים של 1848 ולימוד העמדה של מרכס כלפיו.

בנוסף, ניכנס לעומק הניסיון המהפכני המצרי, ובמיוחד נתייחס לתפקיד של מעמד הפועלים בהפלת המשטר ובניית משטר דמוקרטי חדש המבוסס על צדק חברתי. כמו כן אנו רוצים להבין את שורשי המהפכה הסורית, ואת העובדות ההיסטוריות שהביאו למהפכה זו והשפיעו על היכולת שלה להתמיד למרות הדיכוי המפלצתי. נרצה להבהיר לעצמנו וגם לאחרים האם אנו בפני "חורף" ערבי ומזימה כנגד סוריה, או שאנו מול שינוי חברתי-פוליטי-היסטורי שישנה את פני האזור וגורלו מהיסוד.

נדון גם באופיה של תנועת המחאה בישראל. נשווה אותה לאביב הערבי ולמחאות פועליות אחרות שהתפתחו עקב המשבר הכלכלי העולמי, וננסה לראות האם ההימנעות מ"פוליטיקה" היא תופעה ישראלית או עולמית, מה הסיבות לתופעה, ואיך אפשר להתגבר עליה.

להצלחת האחד במאי

המסמך התחיל בציון האחד במאי, ואין מנוס מלסיימו בקריאה לכל חברי המפלגה, לפועלים ולבני הנוער להתגייס להצלחת יום זה. דעם משתתפת באופן פעיל בארגון צעדות ה-1 במאי בחיפה, תל אביב וירושלים, במסגרת של קואליציות שונות בכל מקום. דעם מבקשת להביא לאירועים את המסר של שלה ושל ארגון העובדים מען, שהוא מסר אינטרנציונליסטי, שמרים את הנושא של מעמד הפועלים, מדגיש את עמדת המפלגה המתנגדת לכיבוש ולהתנחלויות, ותומך במהפכה הערבית ובעם הסורי.

כדי לעורר הזדהות עם המהפכה הסורית ברחוב הערבי, דעם תקיים השנה אירוע בכפר קרע. זוהי הזדמנות אינטרנציונליסטית, שתדגיש את אחדות הפועלים היהודים והערבים למען שלום שוויון וצדק חברתי.

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה