תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 08.05.12

מלחמת מעמדות

מדינת רווחה אינה נוסטלגיה, זו מלחמת מעמדות

150 אלף עובדים נורווגים יצאו לרחוב ב-18 בינואר השנה להפגין במסגרת שביתה כללית שהוכרזה נגד הוראות חוקיות של האיחוד האירופי שמחלישות את מעמדם של האיגודים המקצועיים

מאז הקיץ האחרון כולם מדברים על מדינת הרווחה במודל הסקנדינבי. הספר של הסוציאליסט הנורווגי, אסביורן וואהל, "העלייה והנפילה של מדינת הרווחה" (2011), מספק הזדמנות לבחון מבפנים את המודל הזה. וואהל מפריך את האשליה לפיה קיים מודל של מדינת רווחה שיכול להוות סוג של מתווך בין תומכי הקפיטליזם החופשי ובין שוחרי הסוציאליזם. התעצמותו של הקפיטליזם שלוח הרסן מתבטאת בהרס השירותים החברתיים וחיסול הסולידריות. עם זאת, אין אצל וואהל נוסטלגיה לזמנים עברו אלא ביקורת מפוקחת ופניה ישירה לתנועות חברתיות ואיגודי עובדים לייצר אלטרנטיבה פוליטית חברתית, ולהוציא את השמאל מהאימפוטנטיות שלו.

ארגון העובדים מען, עשו לנו לייק בפייסבוק
מדינת הרווחה, לטענתו של וואהל, שהביאה, בתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, שורה של הישגים חברתיים, לא היתה מעולם תולדה של רצונם הטוב של בעלי ההון. ההישגים החברתיים האדירים בתחום השיכון, החינוך, הבריאות והרווחה, הושגו באמצעות כוחם החברתי והפוליטי של האיגודים המקצועיים, ובשל החשש של בעלי ההון שמדיניותם האנטי חברתית תדחוף את הפועלים לזרועות הקומוניזם. מדינת הרווחה היא אם כן, סוג של פשרה מעמדית בלתי יציבה, שהתאפשרה במצב היסטורי קונקרטי וייחודי. היא לא שינתה את השליטה של בעלי ההון על המשאבים ואמצעי הייצור בהם יעשו שימוש ברגע שתסתיים תקופת הזהב ורווחיהם יתחילו להצטמצם.

הסדרים מוגבלים אלה, עליהם התבססה מדינת הרווחה, הם שמסבירים את הקלות היחסית בה ביצעו בעלי ההון והחברות הרב לאומיות את המהפכה הניאו-ליברלית. וואהל כופר בדעה שטוענת שהגלובליזציה היתה בלתי נמנעת. לטענתו, אין מדובר באיזה חוק טבע או לבה רותחת שהתפרצה מתחת לאדמה, כפי שנוהגים להציג זאת מנהיגי השמאל כשהם ממהרים לוותר על ההישגים החברתיים. הגלובליזציה משרתת כוחות כלכליים שיש להם אינטרס לבטל את המגבלות על תנועת ההון והמכסים.

לכך נוספת גם ההפרטה של מוסדות חיוניים וחברות בבעלות המדינה. זו מהווה תמיד תשובה לאי תפקודם כביכול. השיטה פועלת כך, קודם "מייבשים" את השרות הציבורי, ויוצרים דעת קהל שתתמוך ברפורמה מרחיקת לכת. אחר כך מציעים פתרונות "חלקיים", שמובילים צעד אחר צעד לכוון הפרטה, ולבסוף מגיע הרגע שבו מרסקים את המגזר הציבורי ומעבירים את נכסי המדינה לידי בעלי ההון. הכוחות האדירים של הקפיטליזם הפיננסי הבלתי מרוסן, דוחפים את ההפרטה ומשתלטים על השיח הציבורי. אם בעבר חיפשו החברות הגדולות שווקים חדשים בעולם השלישי, היום הם מסתערים על השוק המקומי - המים, האשפה, התחבורה והתקשורת המפורטים - והופכים אותו למקור רווח, תוך הרס השוויון והסולידריות החברתית.

בפרק הדן בברוטליזציה של מקום העבודה, מתאר וואהל את תופעת "ההיצף חברתי" (social dumping), שנגרמת כתוצאה מחדירת עובדים זרים לשוק העבודה והעסקתם ברמות שכר ירודות. ברגע שהממשלה מסירה את מנגנוני הפיקוח על תנועת ההון, ומאפשרת העברת קווי יצור למדינות בהן כוח העבודה בלתי מאורגן והשכר נמוך, מנוטרלת למעשה השפעתם של האיגודים המקצועיים.

תוכנית "מרווחה לעבודה" (workfare) - מה שכונה בישראל תכנית ויסקונסין - שמתיימרת להחזיר מובטלים למעגל העבודה ולהוריד את הוצאות המדינה על קצבאות. זוכה לטיפול נרחב בספר. בפועל, טוען וואהל, הביאה התוכנית לגידול בהוצאות, והשאירה רבים מהעובדים שנקלטו בעבודה עניים. "מרווחה לעבודה" מבוססת על השקפה ליברלית שגורסת כי "האדם הכלכלי" (הומו אקונומיקוס), מונע על ידי האינטרס הפרטי שלו. לפי השקפה זו, העובד לא יעשה כל עבודה אלא אם כן יש לו דחף כלכלי של רווח. יש כאן תפיסה מכאנית וריאקציונית של טבע האדם, שעומדת בניגוד לעקרונות שהיו היסוד והמסורת של תנועת הפועלים."

וואהל, פעיל ותיק בתנועת הפועלים הנורווגית והאירופית, אינו חוסך ביקורת מהנהגות מפלגות השמאל והאיגודים. לטענתו, הם שבויים בתפיסה של שותפות גורל עם בעלי ההון, ולכן הופתעו לחלוטין מהמתקפה הניאו-ליברלית שהופנתה נגדם. במקום להתגייס להגן על הישגי מדינת הרווחה ולפתח את המאבק החברתי, הם קיבלו את האידיאולוגיה הניאו-ליברלית כמעין כוח היסטורי בלתי נמנע.

וואהל מזכיר עובדה, שרבים שכחו אותה, והיא שמדינת הרווחה מעולם לא הייתה מטרה בפני עצמה של תנועת הפועלים. המטרה, כפי שהוגדרה בפרוגראמות של האיגודים המקצועיים ובאלו של המפלגות הקומוניסטיות, הסוציאליסטיות והסוציאל דמוקרטיות, הייתה - סוציאליזם. הניגודים וחילוקי הדעות בין המפלגות והכוחות השונים עסקו בשאלה איך להגיע למשטר הסוציאליסטי.

הפשרה שהולידה את מדינת הרווחה, מוגדרת על ידי וואהל כעסקה, שבה זכו העובדים בעלייה משמעותית ברמת חייהם, ובתמורה הם וויתרו על הפרויקט הסוציאליסטי. האידאולוגיה שעמדה מאחורי הפשרה המעמדית, הביאה לדה-פוליטיזציה ודה-רדיקאליזציה של מעמד הפועלים, והחלישה בכך את הנכונות של תנועת העבודה להתמודד עם מתקפות חדשות של הקפיטליסטים, כמו אלו שחווים מעמד הפועלים ומעמדות הביניים כיום במספר גדל של מדינות אירופאיות.

מלבד הרעיונות והעובדות החשובות שמביא הספר, הוא מביא עמו גם רוח חדשה של יצירתיות וסולידריות. וואהל מצטרף לקולות ההולכים ומתרבים בתוך שורות האיגודים המקצועיים השמרניים והביורוקרטים במערב, בקריאה לפתוח את האיגודים לקבוצות שהודרו בעבר, כמו נשים, בני מיעוטים, מהגרים וארגונים לזכויות הומוסקסואלים.

וואהל הולך כאן צעד אחד קדימה. במקום התרפקות על מדינת הרווחה הישנה, הוא מציע דרך לבניית כוח חברתי, שיבלום את מתקפת ההון, ויציב מערכת של פיקוח ושליטה ציבורית, ובנייה מחדש של השירותים החיוניים שנהרסו. השמאל השורשי, המעורב בעבודת שטח באיגודים מקצועיים פתוחים ודמוקרטיים, ובארגונים חברתיים אחרים - הוא המפתח לשינוי. המודל של וואהל מבוסס על שיתופי פעולה רחבים ובלתי שגרתיים, עם כוחות חברתיים חדשים שנוצרו מחוץ לאיגודים.
יש כאן מסר ברור לדיון המתנהל היום בשורות פעילי המחאה בישראל - אל תחפשו הסכמה של כולם. אל תסכימו לקבל ויתורים למעמד הביניים על חשבון טיפול בבעיות שורש של השכבות החלשות. בעלי ההון ונציגי המשטר הישן אינם "אנשים טובים" שטעו, אלא נציגיו של מעמד בעל אינטרס המנוגד לזה של כלל הציבור ושל מעמד העובדים בפרט. מי שרוצה מדינת רווחה דמוקרטית, שתייצר שוויון וצדק לכל, לא יכול למוצא אותה בנוסטלגיה אל העבר, אלא בגיבוש כוח חברתי פוליטי שמאלי שיתמודד על שינוי השיטה.

"עלייתה ונפילתה של מדינת הרווחה". אסביורן וואהל. פלוטו פרס. 2011

שיחה עם אסביורן וואהל לקראת פרסום הביקורת על ספרו

אסביורן וואהל הוא מנהיג איגוד מקצועי מרכזי בנורווגיה ופעיל בשמאל הדינמי של תנועת הפועלים האירופית מזה 30 שנה. מזה יותר מעשור הוא ממלא תפקיד של יועץ בכיר באיגוד העובדים הממשלתיים בנורווגיה וכן כראש הקואליציה למען מדינת הרווחה.

בתכתובת שקיימתי עמו בראשית מאי 2012 לקראת פרסום הביקורת על הספר הוא הגדיר עצמו כסוציאליסט שהיה פעיל באיגוד עובדי המתכת בסוף שנות השבעים. כמי שלמד עיתונות הוא קיבל על עצמו בשנת 1983 תפקיד של עורך בעיתון של איגוד עובדי הרכבת הנורווגי. מאוחר יותר עבד שלוש וחצי שנים במשרד הראשי פדרצית עובדי התחבורה הבינלאומית בלונדון. בשנת 1997 החל לפעול כפעיל במסגרת איגוד עובדי הרשויות המקומיות ומאז ממלא תפקיד של יועץ בהנהגת הארגון.

החל בשנת 1998 הוא פעיל בקואליציה למען מדינת הרווחה בנורווגיה שבראשה הוא עומד כיום. לטענתנו ייסוד "הקואליציה למען מדינת הרווחה" בה היה שותפים 5 איגודים מקצועיים שונים, באה מתוך מוטיבציה לבנות כוח שינתנגד למתקפה הנאו ליברלית שהחלה להיות מורגשת גם בנורווגיה עם התחלת גל של הפרטות וחיסול פיקוח ציבורי על מפעלים וחברות ממשלתיות. היינו בתחושה שההשפעה של הכוון הזה נותנת את אותותיה גם על על המפלגה הסוציאל דמוקרטית.

הקואליציה הוקמה כדי לחזק את האופוזיציה למגמה זו ולפתח מדיניות אלטרנטיבית תוך חתירה לדמוקרטיזציה והתחדשות של הסקטור הציבורי והשרותים שהוא נותן. הכוחות העיקריים בקואליציה הם איגודים מקצועיים הפעילים הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. יש גם ארגוני איכרים, ארגוני גמלאים, ארגוני צרכנים של שרותי מדינת הרווחה, ארגוני נשים, ארגוני סטודנטים ואחרים. (ביניהם 25 ארגונים כלל ארציים בנוסף למספר רשויות מקומיות.

ראיון מצולם עם אסביורן וואהל על המשבר הכלכלי משנת 2009

אתר הקואליציה למען מדינת הרווחה בנורווגיה

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה