תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 09.05.12

בחירות

השילוש הבלתי קדוש: ברק-ביבי-מופז

זה לא היה תרגיל מסריח וגם לא מהלך מתוחכם. החבירה של מופז לממשלת נתניהו הייתה צעד פוליטי במלוא מובן המילה, שנועד לתת מענה לפלונטר הגדול בו מצויה המדיניות הישראלית. לכן, לפני שניגשים לנתח את מה שקרה בלילה שבין שני לשלישי השבוע, הבה נתמקד בעיקר. במישור הבינ"ל מעיבות על הממשלה שתי בעיות גורליות חסרות פיתרון: הגרעין האיראני והשאלה הפלסטינית. הסכסוך בין ישראל וארה"ב סביב נושא ההתנחלויות, מקשה עליה לקבל גבוי למדיניותה כלפי איראן.

דעם מפלגת פועלים, עשו לנו לייק בפייסבוק

במישור הפנימי, החברתי והפוליטי, מרחף מעל הממשלה, מצד אחד, איום הקיץ הקרב, וחידוש המחאה החברתית, שתהיה הפעם יותר אגרסיבית ויותר ממוקדת. התרגיל האחרון של ביבי, שפך שמן על מדורת התסכול החברתי, במיוחד על רקע כישלונה של מחאת הקיץ האחרון להביא לתוצאות, כאשר ברור ש"ממשלת האחדות" החדשה, הוקמה כדי לקצץ בתקציב ולהעלות מיסים, תוך התעלמות ממצוקות הציבור. מצד שני, הממשלה נתונה ללחץ הבג"צ, המתבזה והמבוזה על ידיה, לאחר שהתמסרה ללא אומר לסחיטת נוער הגבעות והפייגלינים, שמחבקים חיבוק דב את רוב שרי הליכוד מגדעון סער ועד ישראל כ"ץ.

את הפלונטר הזה לא ביבי ולא כל מפלגה אחרת, יכולים להתיר לבדם. הפלונטר הזה מחשק את הימין הליברלי, ומפרק את השמאל לרסיסים. זה המניע לאחוד הבלתי קדוש של השילוש – ביבי, ברק, מופז, הנשען, על מה שיובל דיסקין כינה, "רוח משיחית". קודם הצליח בנימין נתניהו לפרק את מפלגת העבודה ולמשוך לצדו את היו"ר שלה, אהוד ברק. עתה הוא בלע את קדימה, יציר כפיה של שלישייה אחרת: שרון פרס ורמון, שנבעטה בינתיים מחוץ לפוליטיקה – פרס, לנשיאות, רמון, הודח בעטיה של נשיקה, ושרון, שרוי בחוותו בתרדמת עמוקה.

הקמתה של מפלגת קדימה היתה חלום הבלהות של נתניהו. היא גזלה מהליכוד את "מיטב הנוער", והשאירה אותו עם 11 ח"כים בלבד. מאז הוא נשבע לפלג את קדימה ולחסלה. כבר בדצמבר 2009 אמרה ציפי לבני למופז: "ביבי מנסה לפלג את קדימה, זה על השולחן וזו עובדה. אתה ואני, וכל בכירי המפלגה, צריכים לעמוד מול המאמץ שלו". היא ניסתה ונכשלה. ברגע שציפי עזבה את "קדימה" איבדה המפלגה את זכות קיומה. עזיבתה הקלה על מופז – שאמר בדצמבר 2005 כחבר ליכוד, "בית לא עוזבים", ומהר וקפץ לקדימה - לחזור לאותו הבית שהוא כמעט והרס במו ידיו.

גם על ברק מתלבשת הקומבינה כמו כפפה על יד. אופיו הטוטליטרי, היעדר כישורים חברתיים, ובעיקר, פחדנותו המדינית, הפכו את ברק לראש ממשלה כושל, שהאשים את הפלסטינים בכל. מצד שני, בתור שר ביטחון הוא הצליח, במיוחד לאחר ניסיון הנפל של עמיר פרץ בקריה. ברק יודע איך מחזיקים משקפת, למרות שעם ראייה מדינית קצרת טווח, לא ברור מה הוא רואה, אם בכלל. הרתיעה מכל פתרון מדיני, זרקה את ברק הישר לידי ביבי והימין הקיצוני, מה שהביא לפילוג מפלגת העבודה. תמורת הקורבן שהקריב למען ביבי, קיבל ברק את ליטרת הבשר שלו, חרף התנגדותו הסוררת של מרכז הליכוד, שהתעקש למנוע מביבי לשרין את מקומו ברשימת הליכוד לכנסת.

וכך אנו מגיעים לצלע השלישית, הסנדק, הקוסם הפוליטי הגדול, השורד הבלתי נלאה, האיש בעל אלף הפרצופים, זה שגילה שבלילה בהיר אחד השתלטו לו פייגלין והמתנחלים על הועידה. מתברר שביבי, הדוגל במשילות, ובשמה הוא יצא לבחירות, מתקשה למשול בביתו שלו. גם לו היה מנצח בבחירות, הוא היה נחלש בתוך מפלגתו, כי ככל שירבו המנדטים בכנסת הבאה, כך גם יגדל חלקם של אנשי פייגלין. לכן, כשביבי הריח פילוג בקדימה, הוא אילץ את ציפי לקיים את הפריימריז, לאחר שהוא עצמו התמודד מול פייגלין על ראשות הליכוד. הדחתה של ציפי לבני מראשות קדימה, הפכה את יריבתו לגוף מת. כשריח הפגר באפו, כל מה שנותר לביבי הוא לתת לה שח מט.

ההתרוצצות האומללה של מופז הצולל בסקרים, כמו עכבר במבוך, עודדה את ביבי להדק עליו את מלתעותיו. הוא קיבע לעצמו תאריך בחירות ב-4 בספטמבר, ורק זעקות השבר של ח"כ רונית תירוש מעל דוכן הכנסת "למה אתם עושים לנו את זה?", העידו על גודל המצוקה של קדימה. ביבי העמיד בפני מופז שתי אפשרויות: או שאני מחסל אותך או שאני בולע אותך. מופז, שהעדיף לשרוד, גילה לפתע שהוא מתגעגע לבית, וביקש יפה סליחה על שכינה את ביבי "שקרן"; וביבי מצידו חזר שוב על מילת הקסם "משילות". עם ההוקוס פוקוס הזה, נוצרה לנגד עינינו הממשלה הרחבה ביותר שכיהנה בישראל אי פעם, כשהיא נשענת על שתי מפלגות "גדולות", שאינן עוברות את אחוז החסימה. זוהי כנסת המנותקת מהעם, אבל עם כושר משילות יוצא מן הכלל.

החור השחור

מפלגת קדימה היא תוצאה של "המפץ הגדול" עליו דיבר בזמנו חיים רמון, שאמור היה לשבור את התיקו בין ימין ושמאל. לחיים רמון זכויות רבות בישראל: הוא פירק את ההסתדרות וחסל את העבודה המאורגנת; הוא הגה את גדר ההפרדה, שרק העמיקה את הסכסוך עם הפלסטינים; וגם יצר את קדימה. הצטרפותה של קדימה לממשלת נתניהו הותירה בזירה המדינית חור שחור, היוצר שדה מגנטי ענק, שמושך את כל המערכת הפוליטית לסחרור ימני, במישור הכלכלי החברתי וגם המדיני.

לא לממשלת אחדות אנו עדים, אלא למערך פוליטי מחודש, שבו ביבי, שנמאס לו מהסחטנות של בני בריתו הקודמים, מושיט יד לברק ולמופז הטובעים, ושלושתם משתפים פעולה כדי לשמר את מעמדם. משימת המערך המחודש היא להדוף את החרדים, הש"סניקים, המתנחלים, וכמובן את השמאלנים - אל השוליים הפוליטיים. מערך זה מנקז לתוכו את הליברליזם הימני, את כלכלת השוק, ואת הסירוב להגיע לפשרה עם הפלסטינים, וזאת מבלי להזדקק לקיצוניות משיחית או לכפייה דתית. הליכוד המציא את עצמו מחדש, ועל פייגלין וחבריו לחפש בית גידול אחר.

בהפגנה נגד הקומבינה הפוליטית, שהתקיימה בכיכר הבימה בתל אביב בערב יום שלישי, הבליחה לרגע ציפי לבני, ואילו שלי יחימוביץ ישבה בנוחות באולפני הטלביזיה. שתיהן רוצות למלא את החור השחור. אלא שלבני הרי הוכיחה שאינה יודעת להנהיג, כאשר כשלה בהרכבת ממשלה אחרי התפטרות אולמרט, ושוב כאשר הובסה בתוך מפלגתה היא. יחימוביץ לעומתה, כבר הספיקה להודיע שהיא מוכנה לשבת עם ביבי באותה ממשלה, וזנחה את הנושא "המדיני" לטובת הנישה החברתית. ככה לא בונים אלטרנטיבה.

שלושת המוסקטרים החדשים מביאים עמם רקורד מ-ה-מ-ם. הם מייצגים ביחד שני רמטכ"לים, שני שרי בטחון ושני ראשי ממשלה. יחד עם זאת, שלושתם כבר הוכיחו כי הבעיות הניצבות בפניהם גדולות עליהם בכמה מידות. בנושא האיראני הם עומדים בפני חומה בצורה של ארה"ב ומדינות המערב, שמתנגדות למדיניותם התוקפנית, וגם זוכים לביקורת נוקבת מצד אנשי שב"כ ומוסד ששרתו אותם במשך שנים ארוכות. באשר לפלסטינים, הם פשוט מניחים למצב להידרדר, ומביאים עלינו סכנה של פיצוץ כמוהו לא ידענו בעבר.

ביבי יודע שאובמה מחכה לו בפינה. הוא אמנם הצליח לדחות את הבחירות ולהתבצר מאחורי קואליציה של 94 חברי כנסת, אבל הלחץ החיצוני רק יגבר לאחר שאובמה ייבחר לקדנציה נוספת. ביבי עשה הכל כדי להרגיז את הממשל האמריקאי – החל ממימון המועמדים הרפובליקאים באמצעות ידידו שלדון אדלסון, דרך הופעות פרובוקטיביות בקונגרס, ועד לצפצוף על דרישות ארה"ב בנושא ההתנחלויות. לקראת הבחירות הבאות, שיתקיימו כפי הנראה ב-2013 - יעשו האמריקאים, האירופאים, התורכים, הערבים ומי לא – כל שביכולתם כדי להתיר את הפלונטר הישראלי, שנוצר אך ורק בגלל מדיניותה הסרבנית והתוקפנית של הממשלה אשר איבדה כל גבוי בינלאומי.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה