תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 05.07.12

דיעה

חרדי, ערביי וזרי ישראל התאחדו!

ועדת פלסנר הייתה אמורה לתת מענה לנושא גיוס החרדים לצבא, לאחר תפוגתו של חוק טל שעסק בנושא. בנושא זה מתוכננת הפגנה לשבת ה- 7.7, שבה ידרוש "מאהל הפריירים" את "השוויון בנטל". בינתיים נקרע ראש הממשלה נתניהו בין שותפיו הדתיים הוותיקים, לבין שותפו החדש שאול מופז, המאיים לצאת מהקואליציה אם לא ייושמו המלצות פלסנר, שנתניהו כבר פיזר. הפערים בין הצדדים אינם כה גדולים, ומתמקדים בסנקציות שיוטלו על אברכים שינסו להשתמט מהשירות הצבאי.
אלא שלפתע נזכר שר החוץ ליברמן, המשמש גם שר מטעם עצמו לענייני "מעוטים" כשנחה עליו הרוח, שועדת פלסנר לא טיפלה בגיוס ערבים, והחליט לנטוש את הועדה. כך השתרבבו הערבים לתוך הויכוח על "השוויון בנטל" למרות שהחוק המדובר כלל לא מתייחס אליהם, ולא במקרה: הקונצנזוס הציוני קובע שאין לגייס ערבים לצבא מהטעם הפשוט שלא סומכים עליהם.

אולם, הכוונה האמיתית מאחורי גיוס החרדים לצבא היא למעשה לעודד אותם לצאת לעבודה. "השוויון בנטל" שמדאיג את קברניטי המדינה הוא נטל המיסים המוטל על מעמד הביניים, הנאלץ לממן אחוז הולך וגדל של חרדים שאינם עובדים, ומבלים את חייהם באהליה של תורה במימון המדינה. דווקא תרומתם של הערבים בנשיאת הנטל שוויונית, לפחות כשמדובר באחוז הגברים הערבים העובדים, המתקרב לזה של היהודים. הסיפור שונה אצל נשים ערביות, שרובן המכריע אינן עובדות מחוץ לבתיהן. נכון שהערבים אינם נושאים בנטל במידה שווה למעמד הביניים היהודי, משום שרובם עובדים עניים, ושכרם הנמוך לעיתים קרובות לא מגיע למדרגת המס המינימלית.

שירות לאומי לערבים

עיוות זה נוצר בראש ובראשונה באשמת המדינה היהודית, שיהדותה ניכרת בעיקר בכך שהיא מפלה ערבים, מממנת חרדים וכופה חוקים דתיים, ולאחרונה נוסף עוד אפיון, והוא השנאה לזרים. החרדים טוענים כי בשרתם את הקב"ה הם תורמים לבטחון, והמדינה מאז היווסדה קבלה את העיקרון הזה. אלא שהסבסוד הממשלתי לחרדים עודד גידול דמוגרפי מהיר, חיזק את הפרזיטיות, ומקרב את הסיוט הגדול, שבעוד 20 שנה יהפכו החרדים ל20% מהאוכלוסייה, וכלכלת המדינה תקרוס. אפילו המפלגות החרדיות נאלצות להתמודד עם המציאות המתהווה, ולהבין ששירות הקב"ה הוא עניין לא כלכלי בעליל, ומכאן המאמץ לשלב חרדים בשוק העבודה.

אותה המדינה היהודית שטפחה את החרדים, דאגה באופן עקבי להדיר את הערבים משוק העבודה, כדי לחזק את היהודים ולהחליש את אזרחיה הבלתי רצויים. במשך השנים הראשונות לקיומה, בזמן הממשל הצבאי, העבודה הייתה פריבילגיה שהוענקה לערבים שהצטרפו למפא"י וגייסו עבורה ארגזים עם פתקי הצבעה בבחירות. לאחר ביטול הממשל הצבאי, הערבים תפסו את מקומם של התימנים בתור פועלי בניין, עובדי חקלאות ופועלים פשוטים במפעלים. ומאחר וזה היה ייעודם, לא הייה צורך לפתח תשתיות או להשקיע בחינוך. ההזנחה המתמשכת יצרה ניכור, והדחייה הובילה הישר לזרועות הלאומיות הפלסטינית.

לכן, הבעיה של המדינה עם הערבים אינה שילובם בשוק העבודה, אלא הפיכתם לאזרחים נאמנים למרות שהם לא נהנים מזכויות מלאות. ישראל לא מוכנה לוותר על הגדרתה כ"יהודית", מסרבת להפוך למדינת כל אזרחיה, ולכן היא דורשת מהערבים לקבל את האפליה כדבר טבעי. למעשה המדינה טוענת, שעצם הענקת הזכות לעבוד היא "טובה" שהמדינה עושה לאזרחיה הערבים, וכהכרת תודה עליהם להתנדב לשירות הלאומי ולהביע את נאמנותם. ההתנדבות לשירות הלאומי הופכת את האזרח הערבי ללגיטימי, משום שהוא ממלא את חובותיו למדינה באופן שווה. אבל, אסור לו לדרוש שוויון מוחלט, כי הוא חייב לקבל את אופייה היהודי של המדינה. הנושא מסובך מכדי שח"כ יוצא סיירת מטכ"ל כמו יוחנן פלסנר יוכל לטפל בו, ועל כן הוא הוזנח על אפו ועל חמתו של ליברמן.

התנדבות – לא לעניים

מי שעוקב אחר שוק העבודה בישראל יודע, שהדרישה מערבים להשתלב בשירות האזרחי ההתנדבותי אינה מעשית. הרי למעלה ממחצית המשפחות הערביות הם עניות, והם מהווים למעלה משליש המשפחות העניות בישראל. אין זה סוד, שהסיבה הראשית לכך היא ההזנחה בתחום הטיפול בגיל הרך והחינוך, כמו גם העדר תשתית מוניציפאלית, תחבורה, אזורי תעשייה, תכניות מתאר, דיור וכו'. כאשר נער ערבי מסיים את לימודי התיכון, הוא חייב לחפש עבודה מייד כדי לעזור לכלכלת הבית. אין לו אפשרות להכנס לבית מדרש ולקבל קצבה חודשית.

לא רק שהמדינה היהודית לא עושה דבר כדי לשלב את האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה, היא מקשה עליה ודוחקת אל העוני. היא סגרה מפעלים בהם עבדו ערבים וייצאה אותם לסין, ובו בזמן ייבאה כוח עבודה זול מתאילנד, סין והפיליפינים, שמתחרה עם העובדים הערבים על מקומות עבודה. התוצאה לא אחרה להגיע, המשכורות ירדו פלאים והאבטלה בכפרים הערבים עלה. נשים הודרו ממתפרות שנסגרו, מתחום הסיעוד והחקלאות, וכל מה שנותר להם הוא תחום הניקיון באמצעות חברות קבלניות, אשר לא מכבדות את זכויותיהן לפנסיה ותנאים סוציאליים.

על כן הדרישה מהנער הערבי לתת שנתים מחייו בהתנדבות פרושה להוסיף עוד נטל על משפחות עניות, במציאות של מחסור במקומות עבודה. לאור העובדה שלנוער זה אין מקומות בלוי בכפרים, והתחזקות של מגמות שמרניות בכפרים, הוא שואף להתחתן צעיר ולבנות את ביתו מחסכונותיו מהעבודה. נשים, לעומת זאת, הן נטל על המשפחה כי הן אינן מתפרנסות, ולכן ככל שהעוני גדל, גובר הלחץ החברתי לחתן אותן צעירות. מכאן, שנוער ערבי, שסובל מהזנחה, אינו יכול להרשות לעצמו להתנדב כשהוא מנהל מלחמת הישרדות.
שילוב האוכלוסייה הערבית במדינה דורש שנוי מדיניות, והשקעת מאמץ מיוחד כדי לבער את העוני, על ידי השקעה רצינית בתשתיות חינוכיות, תחבורתיות, תעשייתיות, תרבותיות ומוניציפליות. זה לא עומד על הפרק, כי ההזנחה של האוכלוסייה הערבית היא מכוונת, תוך כדי נסיון ליצור רושם שהערבים אחראים למצבם, כי אינם מוכנים לשאת בחובותיהם האזרחיות. כל נער ערבי יודע שהגיוס לשירות הלאומי לא יישנה את מצבו הכלכלי והחברתי, כי לאחריו הוא ימצא עצמו פועל בניין או עובד במפעל תמורת שכר מינימום במקרה הטוב.

מגדל בבל

אז מה יש לנו כאן? קבוצה גדלה של חרדים, השומרים על טהרת "יהדותה" של המדינה, והפכו לפצצה כלכלית מתקתקת; קבוצה לא פחות גדולה של ערבים, אשר הופלו ונדחקו אל שוליה העניים של החברה ולעבודות "הבזויות", והפכו לפצצה מדינית מתקתקת; וכמובן עובדים זרים, אשר ככל שהם מתרבים ודוחקים את הערבים לאבטלה, ובכך מעשירים את מעסיקיהם, הם גם הופכים לסכנה דמוגרפית מתקתקת המאיימת על אופייה היהודי של המדינה. פלסנר לא נדרש לנושא, ולא דרש שירות לאומי גם מהם. הוא משאיר את הנושא לשר הפנים אלי ישי, העוסק בגירושם. וכך הפכה המדינה היהודית הדמוקרטית מקור למאבקים פנימיים קשים בין ערבים ויהודים, בין חילונים לדתיים, ולאחרונה גם בין פשיסטים ושונאי זרים לבין ליברלים.
ועדת פלסנר לא אמורה לטפל בנושא קיומי אחר, והוא הכיבוש והשפעתו על ישראל בעוד 20 שנה. ייתכן שעד אז, אחרי שמדינת ישראל תהפוך למדינת אפרטהייד, תקום ועדה נוספת, והיא תדון בשילוב העם הפלסטיני כולו בשירות לאומי. זאת תהיה מדינה יהודית אמנם, אבל לא דמוקרטית. קשה לדעת מה יהיה בעוד עשרים שנה, ומי יוכל לחיות במדינה, שהופכת עם הזמן לאנומליה וקוריוז בקנה מידה עולמי.

דעם מפלגת פועלים, עשו לנו לייק בפייסבוק

תוכן

הוספת.
תגובה חדשה.

שם השולח

כתובת דוא"ל

כותרת התגובה

תוכן

תגובות קודמות

"בנושא שירות אזרחי"

מאת אמנון שור
נשלח 08.07.12, 00:51

יעקב. אני דוקא מאמין ששירות אזרחי הוא המפתח לקידום בני הנוער במגזר הערבי. אחת הבעיות של החברה הערבית היא דוקא חוסר הערבות ההדדית. חוסר המחויבות החברתית. הצבא מאפשר להרבה מאד חיילים להתקדם מקצועית בתחומים שונים וכשהם יוצאים לאזרחות, הם ממשיכים בתפקידי הנדסה, טכנאים. לא כולם לוחמים. תחשוב לו היו מגייסים בחורים ערביים להיות כבאים בשירות אזרחי. אזי בסיום השירות יש להם מקצוע. תחשוב לו היו נערים ערביים משרתים באמבולנסים וזה היה נותן להם יכולת להמשיך באיזה מקצוע רפואי כל שהוא. כמו הצבא, השירות האזרחי יכול לתת מנוף לבחור הצעיר. השירות האזרחי יכול להכשיר מורים, יכול להכשיר בעלי מקצוע וזה הדבר שיקדם את החברה הערבית. אך מה בעצם אתה מציע. אתה מציע להנציח את העוני הערבי. אתה מציע בואו נניח לאותם בני 18 כדי שימשיכול לעזור להורים שלהם בעסקים שלהם, שלא ילמדו.... שישארו בכפר... מעורבות קהילתית יוצרת חברה יותר בריאה. אני לא מבקש הנער הערבי ישרת בקהילה שלי, אך יש הרבה מאד שהוא או היא יכולים לתרום בקהילה הערבית וכאן באו דבריי לידי סיום. תחשוב על זה.

"תגובה"

מאת רבקה ויטנברג
נשלח 07.07.12, 10:34

הייתי אומרת ביותר פשטות: פועלי כל העולם התארדו!נגד בעלי ההון

"שנאת זרים"

מאת יאיר
נשלח 06.07.12, 08:18

נכון
שנאת זרים היא נוראית ומצמררת.
עד כדי כך שאתה מתקשה להאמין
ומתחיל לסבור שזוהי הלא המציאות ואלה חלק מפני האדם שנגלות.
איך אוכל להסביר דברים אלה לילדיי?

תודה רבה

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה