תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 20, ינואר 2007

בינלאומי

הבא בתור הוא בוש?

עם התקרב מועד הבחירות לקונגרס האמריקני, בראשית נובמבר, נראה שהמפלגה הרפובליקנית על סף איבוד הרוב שלה. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שהאחראי הישיר למהפך בבית הנבחרים, לאחר עשור של שליטה מוחלטת, הוא הנשיא בוש, שמדיניות הפנים והחוץ שלו פוגעת במעמדה של ארה"ב בעולם, כמו גם ברמת חייהם ובחייהם של אזרחיה.

המחיר של עיראק

אמצעי התקשורת האמריקאיים משדרים מדי יום חדשות על המתרחש בעיראק. האסון שהמיטה המדיניות האמריקנית על מדינה זו משתקף בהיקף הקורבנות שמשלמים שני הצדדים. יותר משש מאות אלף אזרחים נהרגו בעיראק מאז שנת 2003. מנגד, הצבא האמריקאי סופר 2,700 חללים ויותר מ-20,000 פצועים מקרב חייליו (ושינגטון פוסט, 8.10.06). אבל הנשיא בוש מתעלם מהעובדות בשטח. לטענתו, מצבה הביטחוני של ארה"ב רק השתפר בעקבות כיבוש עיראק, והפלת משטרו של סדאם חוסיין. לארה"ב אין שום תכנית לצאת מעיראק כל עוד נמשכת בה מלחמת האזרחים.

לרוע מזלו של בוש, דעת הקהל האמריקנית אינה קונה את הקונספציה הזאת, ומאשימה אותו בניתוק מהמציאות. "האם מצבנו טוב יותר ממה שהיה לפני ארבע שנים?" שאל לאחרונה אחד המומחים לביטחון לאומי, שפעל תחת ממשל קלינטון, בפרפרזה על השאלה של רונלד רייגן בשנת 1980, בעת מסע הבחירות שהביאו לראשונה לבית הלבן. והמומחה משיב: "ברור שאנחנו במצב גרוע יותר בהשוואה למצב בו היינו לפני ארבע או שש שנים, בכל מה שקשור להתמודדות עם מה שמכונה מדינות "ציר הרשע", ולפיתוח נשק גרעיני וניסויו בקוריאה הצפונית ובאיראן. אני אומר שמצבנו הביטחוני גרוע יותר, בגלל המצב בעיראק" (ושינגטון פוסט, 10.10.06)

בין האטום לעוני

האבסורד הוא, שהנשק להשמדה המונית, שהיווה את הסיבה הראשונה להסתבכות של בוש בעיראק, מעולם לא נמצא. ולא רק ש"הפצצה" העיראקית התגלתה כפאטה מורגנה, אלא שבזמן שבוש ממשיך לתעות עם צבאו במדבר העיראקי, חוטפת מדיניות החוץ שלו מכה נוספת. קוריאה הצפונית מודיעה על ניסוי גרעיני, שנערך בגלוי, לעין כל, וחרף האיומים באמברגו בינלאומי.

הפצצה הקוריאנית, הפכה לחלק בלתי נפרד מסדר היום של מסע הבחירות לקונגרס, כאשר הרפובליקנים מאשימים את הנשיא קלינטון, שפעל כדי להרגיע את היחסים עם קוריאה הצפונית, במקום להתמודד עם משטרה הסורר.

האשמה היסודית המופנית כלפי בוש היא, שלאחר שקבע את ציר הרשע של עיראק-איראן-קוריאה הצפונית, והחליט לטפל בו, הוא נטפל דווקא לעיראק, שהתגלתה כחפה מכל נשק להשמדה המונית. ההסתבכות במלחמת עיראק, הוכיחה שהדרך הצבאית אינה פותרת משברים אלא רק מעמיקה אותם. המשטרים באיראן ובצפון קוריאה חלשים ומפוחדים. האסונות האנושיים שנוחתים על אזרחיהם מאיימים על יציבותם. אלו משטרים שזקוקים לאופציה הגרעינית יותר כדי להגן על עצמם, מאשר כדי לתקוף מישהו אחר. המדיניות הכוחנית של בוש מתעלמת משורש הבעיה, הנעוץ בביצת העוני והפיגור בה נתונות מדינות אלו.

פילוג פנימי

הנושא העיראקי אינו הסיבה היחידה להתערערות מעמדם של הרפובליקנים בקונגרס. מצטרפות אליו התפתחויות פוליטיות עמוקות בתוך החברה האמריקנית עצמה. הפרשן הכלכלי של העיתון "ניו-יורק טיימס", פרופסור פול קרוגמן, מתווכח עם העמדה שטוענת כי המפלגה הרפובליקנית אימצה אסטרטגיית בחירות מוצלחת כאשר גייסה את הפועלים הלבנים סביב "ערכים" שמרניים של מנהגים ומסורות, מול שכבת האינטלקטואלים הליבראלית, שמובילה את המפלגה הדמוקראטית (ניו-יורק טיימס, 2.10.06).

קרוגמן סבור, שהברית הפוליטית, שהצליחה להעלות לשלטון את הזרם הימני והשמרני, לאחר ארבעים שנה של ניסיונות כושלים, נמצאת עכשיו במשבר חמור. לטענתו, הציר הימני השולט בקונגרס ובבית הלבן מורכב מקואליציה בין "המסיונרים והמטיפים לבין העשירים, בין הימין הדתי, שמתקיף את ההפלות ואת תורת דרווין, לבין הימין הכלכלי אשר מתקיף את הביטוח הלאומי, ביטוח הבריאות, והטלת המסים על העשירים...הימין הדתי סיפק את הנחישות, בעוד הימין הכלכלי סיפק את ההון" מסביר קרוגמן.

תהליך ההיחלשות של הברית "המוצלחת", סבור קרוגמן, החל כבר ב-2004, כאשר בוש נבחר לקדנציה השניה, וניסה לעשות רפורמות בביטוח הלאומי בכיוון של הפרטה. אופוזיציה עממית חזקה, שחלק ממנה נבנה על אזורים שהעניקו לו את קולותיהם, הכשילה את תכניתו. בוש איכזב את בוחריו הדתיים, שהצביעו לו בנחישות, מתוך ציפיה שיחוקק חוק שיאסור נישואים חד מיניים. במקום זה הוא פתח במתקפה על הביטוח הלאומי, אשר מבטיח את עתידם הכלכלי.

ואם לא די באלה, באה השערוריה האחרונה, בה מעורב חבר הקונגרס הרפובליקני מארק פולי, שנאלץ להתפטר. פולי, שהודה לאחר התפטרותו כי הוא הומסקסואל, הואשם בהטרדה מינית של נער שהגיע לקונגרס במסגרת תוכנית הכשרה לתלמידי תיכון. כל זה לא הפריע לו להיות בין המטיפים הבולטים נגד ההפקרות המינית, והתקיפה המינית של ילדים. פרשת פולי ריסקה את האמון בין ציבור הבוחרים לבין המפלגה הרפובליקנית.

ללא אג'נדה

הבחירות האלה של אמצע הקדנציה (mid-term), מעניקות לחברה האמריקנית אפשרות לערוך חשבון נפש, לאחר שש שנים של שליטה רפובליקנית כוחנית. בוש ומדיניותו "המהפכנית", במובן הגרוע של המלה, הצעידו את ארה"ב למבוי סתום. לאחר שכשל בעיראק ולא הצליח להעביר רפורמות בביטוח הלאומי, נשאר בוש למעשה ללא סדר יום אמיתי וללא יוזמה פוליטית.

למפלגה הדמוקרטית נקרתה הזדמנות פז להשיב לעצמה את עליונותה הפוליטית. למרות זאת אף אחד אינו תולה תקוות גדולות בבחירות. שום שינוי יסודי, שיוכל להציל את אמריקה מהמשבר הפוליטי בו היא נמצאת, אינו עומד על הפרק. שתי המפלגות משרתות את משטר בעלי ההון ואת השכבה העשירה השלטת. יסודות המשטר הזה אינם שנויים במחלוקת, אלא רק המדיניות הקונקרטית העכשווית, במובנה הצר ביותר. האם עדיף איום צבאי על איום דיפלומטי, האם צריך להוסיף מסים או להפחית? אלה הם חילוקי הדעות העיקריים בין המפלגה הרפובליקנית לדמוקרטית.

בעיית העוני בעולם; מלחמות ההשמדה באפריקה; המחלות שקוטלות מיליוני ילדים; היעדר חינוך ובריאות; האבטלה וההגירה ההמונית מהמדינות העניות אל המדינות העשירות, בחיפוש אחר פת לחם; הסכסוכים הגזעיים והלאומניים – כל אלה אינם נושאים לדיון. על פי תפישת הקפיטליזם - זהו מצב קבוע, חסר פתרון, שאי אפשר לשנותו. זוהי המציאות הקיימת, שעל ארה"ב להתמודד עמה.

ארה"ב, המעצמה הכלכלית החזקה ביותר, מסרבת לטפל בחוליים הממאירים של המדינות העניות, והופכת את העולם לפחות ופחות יציב. כאמור, הרבה לא עומד להשתנות בבחירות, אבל הן יכולות לפגוע ולהעניש את מי שטען שהוא פועל בצו אלוהי כאשר פלש לעיראק, בניגוד גמור לעמדת רוב מדינות העולם, והתברר שהוא פועל בצווים של חברות הנפט אשר נשארו המרוויחות היחידות ממדיניותו החד צדדית.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה