תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 15.02.13

שטחים כבושים

שני תינוקות

שני נהלי גב-אל-גב באותה שעה ובאותו מקום.

מאת תמר פליישמן
מילות מפתח: כיבוש, פלסטינים

קר. אויר מזוהם. אבל מזוהמים יותר הנהלים הפוגעניים והנבזיים.
הקורבנות: שני תינוקות.
שני תינוקות שאין ביניהם קשר לבד מעובדת מצב בריאותם המחייב אשפוז בבית חולים במזרח ירושלים ועובדת היותם בני העם הפלסטיני, ולפיכך הם משוללי זכויות יסוד עוד בטרם יצאו אל אויר העולם.

לא היה ניתן לראות את פני התינוקות. כמו צרורות זעירים המכוסים ילד-ילד בשמיכה צמרירית צבעונית עד מעבר לראשם שכבו בדממה. בכי לא נשמע, תזוזה לא ניכרה. כמו מודעים שחייהם מונחים על הכף. רק קווצת שיער שחורה יחידה וסוררת בצבצה מבעד לאחת השמיכות.

בהפרש של פחות מחמש דקות הגיעו שני אמבולנסים מהגדה המערבית אל פתחו של המחסום ונצטוו לחכות.

ראשונה תינוקת מקלקיליה בת עשרה ימים עם מצוקה נשימתית שבדרך הוחמר מצבה.
לעדות הנהג הנסיעה מקלקיליה ארכה שעה וחצי, לכך יש להוסיף עשרים דקות של עיכוב לבדיקת כשרות הניירות, לפתיחה ובדיקה של חפצי האם ולהשלמתו של הליך נוהל גב-אל-גב: נשיאת התינוקת מאלונקת שטחים לאלונקה ירושלמית, הכנסתה לאמבולנס הירושלמי ויציאה ליעד – בית החולים מוקאסד.

מיד אחריה תינוק בן ארבעה חדשים מעזה הסובל ממחלת כליות שהיה מטופל בביה"ח ברמאללה ומשהחמיר מצבו המליצו הרופאים להעבירו לביה"ח אוגוסטה ויקטוריה המאובזר והמשוכלל יותר.

האמבולנס עוכב בכניסה למחסום. "אין תיאומים" אמרו החיילים. מאוגוסטה ויקטוריה (שם חיכו לבואו) מסרו שכל התיאומים נעשו. החיילים התעקשו:"אין!" מאוגוסטה ויקטוריה אמרו:"יש"
הזמן זחל ולא היה מי שיתיר את הפלונטר.
מאבטח מחברת האבטחה האזרחית שאמר,"אני לוחם אבל גם לי יש רגשות", ניסה לעזור: הוא דיבר עם החיילים, דיבר עם צוות האמבולנס, הלך חסר מנוחה מצד לצד, אבל לעזור לא הצליח.

הזמן זחל, הדקות נקפו, ואנשי הצוות הרפואי הפלסטיני כמורגלים במגע עם כובשים לא העזו לפנות בדברים לאנשי הצבא הזוטרים במקום ואף לא לבכירים שמעבר לטלפונים, אלא שוב ושוב טלפנו בדאגה אל מוקד חברת האמבולנסים ולבית החולים אוגוסטה ויקטוריה.

אכן לפני ימים ספורים עשו התינוק ואמו את הדרך מעזה דרך שטחי מדינת ישראל תוך שהם חוצים את מחסום קלנדיה בדרכם לבית החולים ברמאללה. אכן כל הדרישות הבירוקרטיות הושלמו, ולא נמצא בהן או בניירות של האם ותינוקה כל רבב או פגם, ולא עלה כל חשד שהשניים מאיימים על בטחון המדינה. ועתה, בשעה של מצוקה, שוב יש להתחיל את כל הליך מבראשיתו; שוב לבקש אישור, שוב להציג הוכחות ותעודות וניירות ושוב לחשוש מסירוב. הכול בשם קדושת הדיכוי והשליטה בעם אחר ובכל אחד מפרטיו.

רק אחרי חמישים וחמש דקות ארוכות הגיע מאי-שם קצין, כנראה קצין מנהל, ולפתע נמצאו התיאומים ראויים ומאושרים.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה