תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 07.05.13

זכויות אדם

במחסום הפועלים הזה האדם הוא מספר

"אנה וואחד ותלתין..." השיב אדם לשאלה מי הוא, שנשמעה מצדה הפנימי של העמדה.

במחסום שבפאתי הכפר אל-ג'יב נמחקים זהותו ושמו של האדם. כאן האדם אינו אלא מספר סידורי, אחד מרבים הכתובים בטורים ארוכים בקלסר כחול. רק מי שנבדק בידי רשויות הכיבוש ונמצא "נקי" – אינו חשוד, עולה על גיל המינימום וקיבל מספר הרשום בקלסר הכחול – מתירים לו לעבור לצדו האחר של המחסום.

FILE etgar/shotef/2013/womanw.jpg IS MISSING

המחסום מוגדר מחסום פועלים ואינו מעבר למדינת ישראל או ממנה. הוא תוכנן ונבנה לתועלת תושביהן של שתי ההתנחלויות שמעבר לגדר ההפרדה, "גבעת זאב" ו"גבעון החדשה", ששמה ניתן כחלק מיישום מגמת ייהוד שמות היישובים הפלסטינים, ושתושביה רואים עצמם כממשיכיהם של אנשי גבעון המקראית.

"המחסום הזה רק בשביל ההתנחלויות", השיב מוקדן המנהל האזרחי על השאלה למה תושב אל-ג'יב החוזר מטיפול בבית חולים במזרח ירושלים, או פועלים השבים מעבודתם שאינה באחת ההתנחלויות הנ"ל, נאלצים בפקודת החיילים לשוב על עקבותיהם, לנסוע מרחק של קילומטרים רבים עד מחסום קלנדיה, לחצות אותו ולשלם סכום לא מבוטל עבור הנסיעה הארוכה בדרכים הפקוקות-תדיר, בדרך המפותלת המובילה אל לכפרם.

מאות בשנים מצאו תושבי הכפר אל-ג'יב את פרנסתם מעיבוד אדמתם הפורייה. מרובו של השטח נאלצו להיפרד מתוקף חוקי הכיבוש השרירותיים. חלק הארי של אדמות הכפר הפוריות הופקע לבניית התנחלויות ורק 1,900 דונם מתוך 9,000 דונם אדמה חקלאית פורייה נותרו בחזקתם.

תושבי הכפר מספרים גם על מאות דונמים מטעי זיתים שהופקעו להקמת גדר ההפרדה.

כיום, לשם פרנסתם נאלצים תושבי הכפר לבנות, לשפץ, לתחזק ולנקות את בתיהם של אדוניה החדשים של אדמתם הגזולה.

גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, הם מגיעים לפתחו של המחסום בשעות הבקר המוקדמות, כי לעולם לא ידע אדם כמה זמן תארך הבדיקה."זה הכול לפי החייל", הסביר אדם מנוסה את המציאות היומיומית הקשה הזאת. אחר סיפר, "בשעה חמש כל בקר אני כבר פה, ועובר לא לפני שבע", וגם, "מי שלא עובר עד השעה שמונה הלך לו יום עבודה", כי המעסיקים שמחכים בצדו האחר של המחסום לא יהיו שם אחרי שעה זו.
וכך הם עומדים מדי בוקר כשאיש נמחץ בגב רעהו, שעה ועוד שעה, מקווים להספיק ולהגיע במועד ולעבור, ולא לשוב על עקבותיהם ולאבד את שכר יום העבודה. לא פעם הם נאלצים להבליג, לספוג את עלבונות החיילים, להתאזר בסבלנות ולבלוע את גאוותם, "אני כבר צריך ללכת לקופת חולים מרוב כאבים בגב שיש לי מכל יום לעמוד פה שעתיים עד שעוברים", סיפר בחור צעיר.

קבלן בניין תושב הכפר סיפר על תנאי העסקת הפועלים, על שכר יומי בסך 120 עד 150 ש"ח לאדם, על כך שאישורי עבודה בהתנחלויות (בשונה מאישורי עבודה בישראל, שניתנים רק למי שעבר את שנתו ה-35, נשוי ואב לשלושה ילדים) אפשר לקבל כבר בגיל 25 ובלי קשר למצב המשפחתי. אך כל זאת כמובן בכפוף לאישור השב"כ. את האישור יש לחדש כל שלושה חדשים, כי אין יוצא ואין בא מתחומי פלסטין ללא הסכמתם וידיעתם של השירותים החשאיים, המעיבים כעננה תמידית ממעל, מבשרת רע, משגיחה, מפקחת וגרוע מכל – סודקת את המרקם החברתי, מפלגת ומרבה מחלוקות בין בני האדם.
שיטת ה"הפרד ומשול" נפוצה ונושאת פירות: בהרבה מהמקרים קבלת אישור עבודה מותנה בשיתוף פעולה. כולם יודעים, כולם חושדים וכולם חשודים בעיני כולם.

לייסורים שעוברים הפלסטינים בדרך לקבלת האישורים, לתורי הבוקר שמתארכים לכדי מאות מטרים, לתנאי הדוחק, למשאב הזמן האובד בעמידה בתורים, לבדיקות הדקדקניות שהפרט נאלץ לעבור שוב ושוב בכל יום – "אפילו שהם (החיילים) כבר מכירים את כולם, זה בגלל שאין להם כבוד לבני אדם" – נוספת תחושת ההשפלה כתוצאה מהפרשי גבהים בין הבודק לנבדק. נראה שגם הארכיטקטורה במקום מגויסת להקטנת ומחיקת האדם; פלסטיני המגיע אל מול עמדת הבידוק נאלץ למתוח את גופו לעבר החלון הממוגן ולהרים את ידו נושאת המסמכים.
וכך, פער הגבהים של כמה עשרות הסנטימטרים שבין החיילים לפלסטינים הוא עוד נדבך על נדבכי ההיררכיה של עליון ונחות, שולט ונשלט.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה