תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

שוטף ומתמלא: 16.06.13

שטחים כבושים

"להחזיק את האוכלוסייה בחוסר ודאות מתמיד"

עשר דקות עמידה בתור המוביל לעמדת החיילים ועוד שלוש דקות עמידה בשטח הבידוק עצמו דיין להבהיר כיצד מיושמת המטרה המוצהרת "להחזיק את האוכלוסייה בחוסר ודאות מתמיד" (ציטוט מפי קצין צבא בכיר).

Shame for The World for this chicpont

בשלשות הוכנסו בני האדם לאזור הבידוק. לפני בתור, ובצמוד אליי, היה איש לא צעיר, שאת מעט חפצי המתכת שבכיסיו הניח על מגש הפלסטיק המוסע אל מתחת למנהרת גלאי המתכות, ואת תעודת הזיהוי ואישור המעבר הציג לחיילים מבעד לחלון האטום.
החיילים, בעזרת המחשב שעל שולחנם, בדקו בקפידה את זהותו, ביקשו שוב ושוב שיראה את התעודה, ופקדו עליו להכניס את האישור דרך החריץ שבקיר. האישור גלש פנימה, נלקח בידיי החיילים והוחרם. האיש קפא על מקומו, ומבטו מבועת. "למה?" שאלתי. "ככה," השיב החייל. "זו לא תשובה," התעקשתי. "זה סודי," ענה החייל. התעקשתי. הוא הסביר שאלו הן פקודות למעלה, שגם הוא לא יודע ממי ולמה, אבל מרגע זה ואילך האיש מנוע שב"כ על כל המשתמע מכך.
הפלסטיני, מבטו נדד מהחיילים אלינו, שתי הנשים הישראליות שמעולם לא פגש וכנראה לעולם לא ישוב ויפגוש. בכל זאת, בחושים מחודדים הוא קלט נימה של סולידאריות, וכאילו ציפה שמאתנו תבוא ישועתו, שאל כמי שחרב עליו עולמו, "מה אני יעשה עכשיו?" "לך מהר למת"ק, הם עוד לא סגרו," ענו לו החיילים.
אבוד ומבולבל מיהר האיש לפלס את דרכו בקהל שצבא על הקרוסלות מבחוץ, כשחפציו שהונחו קודם על מגש הפלסטיק - טלפון, צרור מפתחות ומטבעות כסף אחדות - נשכחו מלבו.
מיהרנו אחריו, ודרך מוטות המתכת השבנו לו את ששלו.

והייתה שם גם אישה שהגיע כל הדרך משכם, מתנשפת הגיעה למחסום, סיפרה שלפני אחת עשרה שנים חדרו חיילים לביתה, ירו ורצחו את בעלה והותירו אותה מטופלת בעשרה יתומים. לאחרונה חלה אחד מילדיה ואושפז בבית חולים מוקאסד שבמזרח ירושלים, לשם היא ממהרת. לה בלבד נתנו שלטונות הכיבוש אישור להגיע לבית החולים לשבת ליד בנה. אחיו, מהיותם ילדי מי שנרצח בידי הצבא, נחשבים מסוכנים לביטחון מדינת ישראל ומנועים מלשבת ליד מטת אחיהם.
"פרופיל המסוכנות" הם קוראים לזה. כן, הפרופיל הארור....

בפיסות קרעים של חיי בני האדם, נאלצים הפלסטינים בעל כרחם ולשם שרידותם להגיע אל בין הגדרות ומוטות המתכת, ואנחנו שעשינו עמם רק צעדים אחדים, די היה בהם כדי שנצא אל העבר האחר בתחושה שבעטו בבטננו במגפיים מסומרות.

או כמו שיד נעלמה חרטה על המגדל:
"Shame for The World for this chicpont" (כך במקור).

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה