תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 19, מאי 2006

תרבות

סרט תורכי

פסטיבל סרטי פועלים בתורכיה, ה-1 עד ה-8 במאי, 2006

בתחילת מאי ייצגתי את קבוצת וידאו48 ואת עמותת מען בפסטיבל סרטי פועלים בתורכיה. בפסטיבל השתתפו שני סרטים של וידאו 48: "שוברים חומה" (2003) ו"בונים עתיד" (2002), העוסקים בחייהם של פועלים ערבים (http://www.video48.com).

כ-8,000 בני אדם השתתפו באירועי הפסטיבל שנמשך שמונה ימים, במספר מוקדים בתורכיה. בטקס הפתיחה, שהתרחש במוקד הגדול ביותר של הפסטיבל, באיסטנבול, השתתפו כ-1,500 איש והוא זכה לכיסוי תקשורתי נרחב. נראה היה שאפילו המארגנים הופתעו מן ההצלחה המסחררת. זהו פסטיבל סרטי פועלים הראשון באירופה, והגדול ביותר שהתקיים עד כה בעולם כולו.

על הכנתו של הפסטיבל עמלו במשך חצי שנה חברי האתר השמאלי סינדקה (פורטל שמטרתו לרכז אינפורמציה וחדשות על תנועת העבודה התורכית) וארגון בשם "בתי העם" שמפעיל כשבעים מרכזים קהילתיים ברחבי תורכיה. הפסטיבל זכה לתמיכת פדרציית האיגודים "דיסק", ולסיוע של מתנדבים רבים מתורכיה וממארגני פסטיבלים דומים המתקיימים מדי שנה בסן פרנסיצקו, ובסיאול.

בפסטיבל הוקרנו 40 סרטים דוקומנטריים מ-20 מדינות. כל הסרטים תורגמו לתורכית. ההקרנות היו פתוחות לקהל ללא תשלום, וזאת כפי שאמר לי אחד המארגנים, "כדי להפוך את הסרטים לנגישים לכל מי שיחפוץ בהם". גישה זו עמדה גם מאחורי ההחלטה להפיץ את סרטי הפסטיבל בכל אחד מהמרכזים של "בתי העם". בנוסף, יצאו מארגני הפסטיבל ויוצרי הסרטים להקרנות בשכונות, שתושביהן לא יכלו להגיע בעצמם לצפות בסרטים.

המפגש עם תורכיה ועם מארגני הפסטיבל היה עבורי חוויה מטלטלת. כבר בערב ההקרנות הראשון, מצאתי את עצמי הולכת ממשרדי "בתי העם" לעבר האולם ב"מרכז תרבות צרפת", שם התקיימה ההקרנה הראשונה של "שוברים חומה", בין אלפי אנשים שמלאו את מדרחוב "איסתיקלאל", מרכז בילוי שוקק באיסטנבול. כמעט בכל פינה נתקלו עיניי בכרזה או בפוסטר המעידים על הפגנת האחד במאי שהתקיימה לא הרחק משם. לצערי, החמצתי בימים ספורים את המראה של עשרות אלפי פועלות ופועלים שצעדו באיסטנבול בקריאה נגד המשטר הקפיטליסטי הניאו-ליברלי.

כשנכנסתי לאולם החשוך, גיליתי שהמקום הפנוי היחיד הם המדרגות, אותן חלקתי עם עוד מאחרים שנותרו ללא מקום ישיבה. על אף שצפיתי ב"שוברים חומה" כבר מספר פעמים בעבר, הייתה זו חוויה ייחודית לצפות בו עם קהל זר. כמאתיים איש ישבו מרותקים למסך, ואפילו צחקו במקומות הנכונים – שוב הוכח שעם מאבקי פועלים אפשר להזדהות בכל שפה.

משם מיהרתי לאולם הקולנוע שאירח את ההקרנה של "בונים עתיד". רבע שעה לפני תחילת ההקרנה, ומחוץ לאולם כבר הצטופפו עשרות אנשים. על ההקרנה נאלצתי לוותר, משום שמיהרתי להצטרף לשאר חברי המשלחת, לנסיעת לילה ארוכה ברכבת למוקד השני של הפסטיבל – אנקרה.
בטקס פתיחת הפסטיבל באנקרה הוזמנו נציגי המשלחת להציג את הסרטים ואת המאבקים שהם מייצגים. צ'ונג-מי פארק מדרום קוריאה, ייצגה ארגון של יוצרי סרטים הפועלים בשיתוף עם איגודים מקצועיים לתיעוד מאבקי פועלים ולהכשרת פועלים לשימוש במדיה (labor news production). משלחת מאוניברסיטת דרבן שבדרא"פ הציגה את סרטה "Breyani and the Councillors", העוסק במאבקם של שחורים עניים למען דיור. סטיב זלצר, ממארגני פסטיבל סרטי הפועלים בסן פרנסיסקו, הציג את סרטו "Fighting Wal-Martization" העוסק במאבקם של תושבי אחת הערים בארה"ב נגד פתיחת סניף של וולמארט בעירם.

למחרת נסענו לביקור סולידריות בשכונת עוני בשולי העיר אנקרה. כל תושביה של השכונה, 400 משפחות, עומדים בפני פינוי, כדי לאפשר בניית בתי יוקרה. מהדורה תורכית של "הכפרים הבלתי מוכרים" אצלנו. התארחנו בסניף השכונתי הדל של "בתי העם". הסניף התמלא נשים, הגברים, רובם פועלי בניין, היו בעבודה. על אף שהחיים הקשים הותירו את אותותיהם על פניהן של הנשים שאנו פוגשים, אין הן נראות מיואשות. אחת הנשים אומרת: "אנחנו חיים כאן כבר 20 שנה, ואין לי ולמשפחה שלי מקום אחר ללכת אליו. אנחנו חיים בעוני, שלושה דורות באותו בית, ומשלמים מיסים לממשלה, אבל היא רואה בנו גידול ממאיר. יש כסף לבנות מסגדים ולא בתים. אין אפילו בית ספר אחד באזור, והילדים נאלצים לצעוד קילומטרים ברגל". כשכבר לא היה מקום בחדר הצפוף יצאנו החוצה כדי לאפשר לכל מי שהגיע להשתתף בפגישה.
ילמאז גוק, פעילה ב"בתי העם", היא עורכת דין שהצטרפה למאבק תושבי השכונה, ועברה לגור עמם. היא מנהלת את המאבק משפטי, אך מסבירה שאינם תולים בו תקוות רבות. הם בונים יותר על המאבק הציבורי ומנסים לגייס את תמיכת האיגודים המקצועיים. בהפגנת האחד במאי האחרון באנקרה צעדו תושבי השכונה עם שלט ענק.

הפסטיבל הסתיים. הקריאה שיצאה מן הפסטיבל חדרה למיין סטרים התקשורתי בתורכיה. המארגנים כבר התחילו לחשוב על הפסטיבל הבא. בינתיים, ביולי, יתקיים פסטיבל סרטי פועלים בסן פרנסיסקו. קבוצת וידאו48 תציג שם שני סרטים חדשים: "המשלחת" (2006) והקניון (2006). שיתופי פעולה חדשים החלו לקרום עור וגידים, ואיתם גם מחשבות על פסטיבלים נוספים במקומות אחרים בעולם.

נגד חומות הפרדה

מתוך דבריה של מיכל פרידמן בטקס הפתיחה באנקרה:

הסרט "שוברים חומה" עוסק בחומה שישראל בונה מסביב לכפרים ולערים הפלסטיניות בגדה המערבית. החומה מסמלת היום את האני-מאמין של הקפיטליזם הגלובלי, המקיף את עצמו בחומה כדי שהעניים והמובטלים לא יוכלו לחדור למבצרם העשיר. אנו פועלים כדי לשבור את החומות האלו.

אבל אנחנו פועלים כדי לשבור חומה נוספת: החומה בין הפועלים לאמנות. וכך עקבנו בסרט אחר התהליך שעוברת קבוצת פועלים כאשר אמן ציורי קיר מגיע לכפרם ויוצר ביחד עמה ציור קיר מרהיב. יוצרים רבים בממסד האמנותי הפכו לעבדי ההון. הם שכחו שעל האמנים להיאבק למען חופש עבור האנושות כולה. אבל, יש גם אחרים. בשבוע שעבר, ב-1 במאי הצטרפו אל מען קבוצת אמנים, יהודים וערבים, והציגו תערוכת צילומים המתעדת את מצבם של פועלים בישראל היום.

מען ווידאו 48 הן חלק מתנועה איגוד מקצועית חדשה שמנסה לבנות גשרים בין פועלים ערבים ויהודים. בתנועה שלנו, לא שואלים אם אתה מוסלמי, נוצרי או יהודי. לא שואלים אותך אם אתה ישראלי או פלסטינאי, אם אתה גבר או אישה, צעיר או מבוגר. שואלים אותך רק אם אתה מעוניין לפעול למען זכויות של פועלים, למען חופש, למען סוציאליזם. אנו רואים בכולכם כאן, השותפים לרעיונות אלו אחים ואחיות למאבק.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה