תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

גליון 19, מאי 2006

מלחמת מעמדות

תגשי לכוח אדם – את מפוטרת

כל חטאי היה שהתקרבתי לסוף שנתי השנייה בטלוויזיה החינוכית, אם אעבור את השנתיים אוכל לתבוע קביעות במקום העבודה, הטלוויזיה לא תיתן לזה לקרות. פשוט אין תקנים במקום הזה, לכי חפשי לעצמך קביעות במקום אחר. אבל רגע, במקום אחר יש???

אתמול בעשר בבוקר צלצל הטלפון במשרד. עניתי. איילת גלעדי? כן. אנא גשי לרינה בכוח אדם. בשביל מה? שאלתי. אני לא יודעת, פשוט תלכי.
תוך שתי דקות היה בידי מכתב, המודה לי על שירותי ומאחל לי הצלחה בהמשך. מכתב פיטורין.
כל חטאי היה שהתקרבתי לסוף שנתי השניה בטלוויזיה החינוכית. אם אעבור את השנתיים אוכל לתבוע קביעות במקום העבודה. הטלוויזיה לא תיתן לזה לקרות. פשוט אין תקנים במקום הזה, לכי חפשי לעצמך קביעות במקום אחר. אבל רגע, במקום אחר יש???

במציאות בה אנו חיים היום, מועסקים אלפי אנשים בלי משכורות נורמליות, בלי אפשרויות קידום, בלי הגנה מצד המעסיק והמסר המרכזי ברור: יש אלפי אנשים שהיו שמחים להיות במקומך. תגידי תודה שאת עובדת ותשתקי. אבל באיזה מחיר? כמעט כל חודש אנחנו שומעים על עוד עובדים זרים שמועסקים בתנאי עבדות, על נשים מנוצלות, על מפעלים שנסגרים, ועל אלפי מפוטרים. לכל האנשים האלה יש שמות ויש סיפורים.
הגעתי לטלוויזיה החינוכית לפני שנתיים, תפקידי היה עוזרת במאי ותחקירנית. כמובן שלא שילמו לי על כפל התפקידים. בראיון העבודה נאמר לי שאהיה תחקירנית. את הג'וב השני שלי הכניסו בדלת האחורית. בחוזה שעליו חתמתי הובהר לי כי אני מועסקת כפרילאנס, כלומר אין ביני ובין המעביד שלי יחסי עובד מעביד. ביומי השני לעבודה קיבלתי כרטיס. נאמר לי להחתים אותו בהגיעי לעבודה וביציאתי ממנה. שאלתי את הבוסית הישירה שלי - אם אני פרילאנס, לשם מה לי כרטיס? התשובה שלה הייתה - כדי שיראו שאת קיימת. באותו היום גם הובהר לי כי אני חייבת להגיע לבניין הטלוויזיה כל יום. בסוף החודש בדקו את מספר השעות שנרשמו בכרטיס הנוכחות, ובהתאם לכך נקבע שכרי. פתאום התברר לי שהטלוויזיה דורשת ממני את אותן החובות שהיא דורשת מעובדיה הקבועים. אבל לתת לי את אותן הזכויות המגיעות לעובדים הקבועים, זה לא.

האירוניה האמיתית היא שהטלוויזיה החינוכית נחשבת מקום ממשלתי, עובדיה הם עובדי מדינה. הבעיה היא שהטלוויזיה היא לא המשרד הממשלתי היחיד שבו מועסקים אנשים ללא תנאים סוציאליים, פנסיה, ימי חופשה או מחלה. התופעה קיימת במשרדים רבים. הפרת זכויות זו נעשית בגלוי, תחת עינה הפקוחה של הנציבות, במטרה להימנע מהכנסת עובדי מדינה חדשים אשר יעלו הרבה כסף לקופת המדינה המידלדלת.

מדוע כל כך קל להפר את החוקים במדינת ישראל? מדוע כל כך קשה למצוא מקום עבודה במדינת ישראל? מה אמורה לעשות אישה צעירה כמוני, שרוצה להתקדם בחיים, אם היום כמעט בכל מקום עבודה אלו הם תנאי ההעסקה? האם אתם מודעים לעובדה שבכל יום נוסף אדם חדש למעגל העוני רק בגלל שלא קיבל פנסיה? היום יש לו כסף, אבל בעוד 20 שנה הוא ימצא את עצמו מובטל, ללא פרנסה, וללא יכולת להתקיים. היום קשה למצוא מקומות עבודה שלוקחים אחריות על העובדים שלהם ומוכנים לספק להם ביטחון כלכלי לעתיד. האם כל שנתיים אני אצטרך לחפש מקום עבודה חדש, כי לא רוצים לתת לי קביעות? המעגל הנורא הזה צריך להפסק!

אינני מוכנה להשלים עם העובדה שבשיטת הדלת המסתובבת תגיע אחרי עוד אישה,שלא תקבל את הזכויות המגיעות לה כחוק, ושגם אותה יפטרו אחרי תקופה קצרה
עובדי הטלוויזיה המפוטרים החליטו לצאת למאבק. מאבק אישי על מקום העבודה, ומאבק כללי על צורת ההעסקה במדינת ישראל. אינני מוכנה להשלים עם העובדה שבשיטת הדלת המסתובבת תגיע אחרי עוד אישה, שתעבוד באותם תנאים שלא תקבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לה כחוק, שלא תצבור פנסיה, וכשתחזור מחופשת לידה, לא תקבל את שעת ההנקה המגיעה לה כחוק. אולי מה שקורה בטלוויזיה הוא עוד דוגמא רעה למה שהמדינה הזאת מעוללת לאזרחיה. רק אנחנו יכולים לשנות את זה.

* איילת גלעדי – עובדת בטלויזיה החינוכית מזה שנה ועשרה חודשים בתפקיד של תחקירנית ועוזרת במאי. ביום א' 11.6 היא קיבלה יחד עם 30 מעמיתיה מכתב פיטורים.

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה