|
|
"חגיגת סיום", תערוכת ציורים של מחמד פדל, גלריה הפירמידה, ואדי סאליב, חיפה
מאת 
דני בן שמחון
מילות מפתח: אמנות פלסטינית
למבקרים בתערוכתו של האמן מחמד פדל (31), המוצגת בגלריה הפירמידה בחיפה (עד ה-30 ליולי), מזומנת חוויה מיוחדת במינה. זמן קצר לוקח לעין להתרגל למעבר מאור השמש הקופחת בחוץ לאור הפנימי, הדמיון והעושר הצבעוני, שמקרינות עבודותיו של פדל. שפע צורות צבעים וסמלים מזמינים את הצופה למסע פענוח רב שכבתי. יש לצפות שוב ושוב בתמונות על מנת לחדור מבעד מסך הצבעים הצורות והסמלים, שהאמן משתמש בהם כמסיכות המסתירות ומגלות בו זמנית.
"רדואן שומר גן העדן" משנת 2002, מקבל את פניהם של הנכנסים. זהו ציור שמן גדול, (1.6x2 מ'), במרכזו עומד רדואן, איש גדל מימדים, המקרין נחישות ואורך רוח. הציור טובל בצבעי ירוק וכחול שיוצרים אוירה קוסמית רגועה וטבעית. גופו של רדואן מצויר בתלמים של שדות פורחים, רגלו האחת נעולה בנעל עבודה והשנייה בנעל אלגנטית. "הציור הוא תגובה לרדיפה הפוליטית של המוסלמים בעולם, כתוצאה מתקיפת מגדלי התאומים בסוף 2001," אומר פדל. "פתאום הפכנו כולנו לטרוריסטים. היה לי חשוב להראות את הפן האנושי והלא תוקפני שלנו. אנחנו לא קליפות אדם, אלא חלק ממסורת תרבותית והיסטוריה עשירה. הנעליים השונות מעבירות מסר, שכדי להגיע לגן עדן צריך לעשות משהו חיובי, לעבוד, ולא להרוג."
בכל ציור של פדל יש ביקורת פוליטית, אלא שהוא אינו מנופף בה, אלא מחביא אותה בתוך מערך קישוטי וססגוני. ההתבוננות הביקורתית של האמן על המציאות באה לביטוי בשתי הסדרות המוצגות בתערוכה: "אווזים", משנת 2005; ו"מפקדים בג'ונגל" משנת 2007.
הציורים מסדרת "אווזים", המכילה יותר משלושים עבודות, מוצגים כאן לראשונה, אולי בשל המורכבות והאתגר שהם מזמנים לצופים. הם מצוירים על גבי בדים בגודל זהה ומתארים סצינות שונות בטווח שבין החיים למוות. "בכל ציור מסתתר סיפור אחר שעובר על האווז," מסביר פדל, "פעם הוא מנסה לעוף ללא הצלחה, פעם הוא נורה ופעם הוא בועט בכדורגל." באחד הציורים מופיע דימוי של אם מחזיקה בידה אווזים. "כולם מציירים את המדונה מחזיקה תינוק," אומר פדל "אני העדפתי לשים בידה את האווז". בציור "פורטרט עצמי" הצייר הוא האווז שמחזיק בידו מכחול ומצייר. "האווזים הם תחפושת. הם יכולים להיות כל אחד מאיתנו," מסביר פדל "האווז מכיל בתוכו ניגוד מושך. מחד, הוא משדר רכות ואצילות; מאידך, הוא ידוע בתוקפנותו. אפילו הרומאים זיהו תכונה זו של האווז, והפכו אותו לשומר ראש."
אווז מצייר במכחול
סדרת האווזים של פדל מנהלת עם הצופה דיאלוג של קירוב וריחוק בו זמנית. האווז והסיפור שהוא מספר מוסתרים בתוך מארג של ערבסקות המשתרגות זו בזו, עד שהציור הופך לשטיח צבעוני מרצד וזוהר. פדל מצייר מקצה הבד לקצהו, בטכניקה השוזרת את הרקע והאובייקט אחד בתוך השני. מצד אחד, כמו האווז, הציור תוקף את הצופה בצבעוניות העזה שלו ומושך אותו להתקרב. אולם מקרוב הצופה יכול לראות רק את הפרטים ולא את המכלול, מה שמכריח אותו להתרחק שוב ולחפש היכן מסתתר הדימוי ומה הוא המסר הכללי.
מדונה ואווז
על הקיר שממול "אווזים" מוצגת הסדרה "מפקדים בג'ונגל", שכבר הוצגה בת"א. היא כוללת כארבעים ציורים קטנים יותר, שצוירו באקריליק על בד. בסדרה זו מקל פדל על הצופה, כאשר הוא מציב את נושא הציור, המפקד, בחזית ומאחוריו רקע ברור. טכניקה זו מעצימה את המסר של העבודות והלעג הטמון בהן. בכל ציור מופיע מפקד עם דרגות, בדמות חיה משונה, החובשת כובע מוזר ועליו סמל המדינה אותה מייצגת החיה - הודו, איטליה, אלסקה, אנגליה, תימן, טוניס ועוד. בציורים אלו העניק פדל פרשנות אישית מלאת הומור וצינית למושא ההערצה.
מפקדים1
"העולם בו אנו חיים, והמזרח התיכון במיוחד, הוא כמו ג'ונגל" מסביר פדל. יש לו ביקורת הן על המפקדים והן על החברה שמעניקה להם חשיבות יתר. "הכל תלוי בהם. הם מרכזים את הכוח באמצעותו הם שולטים בחיינו. כל אחד מהם יכול, בקלות בלתי נסבלת, להחליט מתי להרוג ואיפה. הם מסתתרים מאחורי מסיכת התוקפנות, שמכסה את הצדדים האנושיים שלהם. "
מפקדים4
פדל משתתף בתערוכות מגיל צעיר מאד. משנת 1999 הוא מציג תערוכות יחיד. בשנת 2006 קיבל את פרס אמן-השנה בתערוכה הבינלאומית Transitions ברמאללה. שנה לאחר מכן הוא זכה בפרס שטרוק של עיריית חיפה. דווקא בנצרת הוא לא זכה להצלחה, משום שהתעניינות המגזר הערבי באמנות מוגבלת. "רוב הצעירים הערבים נמצאים במלחמת קיום," אומר פדל "ולצערי, מי שיש לו כסף, לא כל כך מודע לאמנות".
מחמד פדל, יליד כפר יאסיף, לא למד אמנות מעולם. הוא אמן אוטודידקט ומצייר מאז שהוא זוכר את עצמו. בגיל שש עברה משפחתו להתגורר בשכונת ואדי סאליב בחיפה. הוא זוכר כיצד אסף אגורה לאגורה כדי לקנות מכחולים לציור, אבל לאכזבתו התברר לו, שהמכחולים הראשונים שרכש בדמי הכיס שלו, היו מכחולים של איפור. היום פדל מתגורר עם הוריו ומתפרנס מעבודתו בבניין.
פדל מגדיר את סגנון ציורו דקורטיבי. הקישוטיות היא חלק ממסורת אסלאמית עשירה, שמתבטאת גם באריגת בדים ושטיחים. פדל פיתח סגנון ושפה ייחודיים ויוצאי דופן. הוא משתמש בצבע כדי ללכוד את הצופה ולקרב אותו. "לא מענין אותי לצייר מתוך התבוננות. אני רואה בראש את הדימוי והצבעים, ועובד על הקנבס כשהוא מונח על הריצפה, בלי סקיצות מוקדמות ". "אני חייב לצייר כל יום," מתוודה פדל. אין לו סטודיו, ולכן הוא מצייר בקיץ על הגג; ובחורף, כשאינו יכול לצאת לגג, הוא מצייר בבית. בדרך כלל הוא עובד על סדרה של מספר עבודות בו זמנית.
בהזמנה לתערוכה "חגיגת סיום" כותב האמן הוותיק, אברהם אילת, כי הסדרות של פדל "ממחישות את המחויבות והצורך העמוק שלו להתייחס לעניינים של כאן ועכשיו, אבל המבט שלו הוא מקיף, וההשלכות חורגות מהמקומי אל עבר משהו עמוק יותר, כלל אנושי". אולי גן העדן אליו מזמין פדל את צופיו, הוא היצירה במובן הרחב של המילה. זה הכרוך בחשיבה החופשית מדעות קדומות, במבט הביקורתי, בשינוי המציאות, בהתבוננות ובפתיחות לאחר.
הוספת.
תגובה חדשה.
www.etgar.info/he/article__256
06.01.2009, 14:01