שוטף ומתמלא: 26.10.08

כלכלה

כאן זה לא יקרה?

השפעות המשבר הכלכלי על החברה הישראלית

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: ארה"ב, סוציאליזם

וול סטריט מתמוטטת ושערי המניות צונחים באחוזים המזכירים את המשבר הגדול של שנות השלושים. ענקי הבנקאות והבטוח מרימים ידיים, והממשלה האמריקאית מזרימה מיליארדי דולרים למערכת הפינאנסית, ומלאימה אותה חלקית. הנתונים מצביעים על מיתון בכלכלה היצרנית - "האמיתית", והבנקים מפסיקים להלוות כסף אחד לשני. התוצאה היא - שוק האשראי מוקפא לחלוטין, מצב שלא נודע כמוהו בעידן הקפיטליזם. פעם ביום מגיח הנשיא בוש אל מדשאות הבית הלבן, כדי להכריז על עוד צעד חירום שאמור להציל את המערכת.

ומה קורה בתל אביב? עם ישראל חוגג, תרתי משמע. הבורסה סגורה בין ראש השנה ושמחת תורה, כך שאפשר לשכוח מהכל. אלמלא האירועים בעכו, שום דבר לא היה מטריד את השלווה הפסטוראלית. ניו-יורק מעבר לים, המשק הישראלי אינו "חשוף" כמו המשק האמריקאי, ולכן, מרגיעים קברניטי המשק, "לנו זה לא יקרה". האמנם? נכון שאין עוד מדינה בעולם, מלבד ארה"ב, שהפכה את הספקולציה בניירות ערך לתעשייה של ממש. אלא שבעידן הכפר הגלובאלי, המרחקים מתקצרים. וול סטריט קובעת את הקצב שבו עולה ויורדת הבורסה באחד העם. המשק הישראלי סובל ממערכת חיסונית הרבה יותר חלשה מזו האמריקאית, והתלות בארה"ב עצומה.

התלות איננה כלכלית בלבד, היא גם, ובעיקר, אידיאולוגית. ישראל זנחה את האידיאולוגיה הציונית-סוציאליסטית המיושנת, כדי לאמץ אידיאולוגיה עוד יותר מיושנת, אשר שלטה בעולם לפני מלחמת העולם השנייה, ואשר הובילה לשתי מלחמות עולם ופשיזם. הקפיטליזם הישן והמוכתם, שווק מחדש בעטיפה מודרנית, גלובאלית, מהפכנית ואינטרנטית. ישראל, כמו ברה"מ לשעבר, הפריטה את עצמה לדעת, והעבירה את המשק הקואופרטיבי לידיהם של הטייקונים החדשים. חובשי כיפות, עוטי כפייה, אוליגרכים – לא משנה מה צורתם - הם צמחו בכל רחבי תבל, והם שייכים לכל הלאומים והדתות. מה שמאפיין אותם היא השליטה המוחלטת על הכלכלה העולמית.

אבל, על מנת לעשות כסף צריך לקבל כסף - אשראי נדיב בריבית נמוכה. כדי לקבל אשראי מענקי הבנקאות העולמית, צריכות המדינות לעבור מבחני קבלה. את המבחנים עורכות חברות הדירוג בוושינגטון, והן שמחלקות למדינות את הציון המכונה - "דירוג אשראי". חברות הדירוג משרתות את הבנקים הגדולים, והן באות להבטיח שההלוואות אכן יוחזרו, וההשקעות יניבו רווחים נאים.

מבחן האשראי הוא פשוט להפליא, והוא קשור בעיקר ביישום קפדני של המדיניות המוניטרית, אותה מכתיבה וושינגטון: צמצום תקציב המדינה; הפחתת הקצבאות והסובסידיות לעניים; נדיבות ורוחב לב כלפי העשירים. כיצד עושים את זה? המשק צריך לעבור שינויים מבניים, שיביאו להפרטתו המקסימאלית, חסימתו בפני כוח המיקוח של העובדים, ופתיחתו הבלתי מוגבלת להשקעות מבחוץ.

ישראל אכן "נחשפה" לשוק הגלובאלי הזה. היא פעלה על פי הוראותיו, והקריבה את אזרחיה על מזבח "דירוג האשראי". על מנת להסיר כל ספק לגבי רצינות כוונותיה, היא ייבאה את סטנלי פישר, כדי לעמוד בראש בנק ישראל. פישר, כלכלן בעל שם עולמי, הוא אחד מבכירי המומחים האמריקאים, שפעלו ברחבי העולם כדי לכפות את המדיניות הכלכלית הניאו ליבראלית.

התוצאות אכן לא אחרו לבוא. ההשקעות הזרות זרמו לישראל בקצב; משקיעים זרים קנו כאן כל מה שזז - חברות טכנולוגיה, תוכנה, מפעלים מצליחים ופרויקטים נדל"ניים. ישראל פרחה, אך נחלקה לשניים. מיעוט של בכירי המשק, שזכה בחיי פאר הודות ל"שכר מנהלים" דמיוני; לעומת צבא בלתי סדיר של עובדים, המשתכרים שכר מינימום, ללא בטחון תעסוקתי, ועם רמת חיים שמתדרדרת בהתמדה אל מתחת לקו העוני.

זרימת ההון לא היתה חד כיוונית. במקביל להשקעות בישראל, זרם החוצה נהר אדיר של הון מקומי של הטייקונים החדשים, מסובסד בנדיבות על ידי הלוואות של הבנקים הישראלים. חברות ישראליות לא הסתפקו בבורסה התל אביבית הקטנה, והלכו לגייס כסף בוול סטריט, וכך חשפו את המשק הישראלי לחוליי המשק העולמי. גם הבנקים לא עמדו בפתוי ורכשו איגרות חוב "מורעלות", אותם ניירות שהפילו את הבנקאות העולמית. בנוסף, כאמור, הלוו הבנקים לטייקונים סכומי עתק כדי לממן את הספקולציות הנדל"ניות שלהם ברחבי העולם. גובה ההלוואות עומד על פי שלושים (!) מההון העצמי של החברות הלוות. וכך, כאשר בועת הנדל"ן מתפוצצת ברחבי העולם, ומניותיהם של הטייקונים המקומיים, יצחק תשובה לב לבייב ודומיהם, מתרסקות בצניחה חופשית – מתחילים גם הבנקים לחשוש לגורלם הלוואותיהם.

למרות מלות ההרגעה של האוצר, ייתכן מאוד, שהקפאת האשראי תעצור את זרימת ההון של משקיעי חוץ. בלי אשראי אין למשקיעים אפשרות לנצל הזדמנויות השקעה, מפתות ככל שיהיו. החברה הישראלית שילמה מחיר יקר עבור האשראי הזול שניתן למשקיעים אלה. היא יצרה במו ידיה את מעגלי העוני, ועכשיו, כאשר המצב יצא מכלל שליטה, אנו עומדים בפני אסון חברתי עצום מימדים.

יתר על כן, המשק הישראלי הוא משק מוטה ייצוא. הוא תלוי בשווקים בחו"ל ולכן חשוף למיתון המתרחש במדינות באירופה ובארה"ב לשם מופנה רוב הייצוא. אם תצרפו את עצירת ההשקעות מבחוץ, אל נפילת הטייקונים והמיתון העולמי, תבינו שאין כל סיבה להיות רגוע. האבטלה בפתח, והראשונים לשלם את המחיר הם אלה שלא זכו להנות מפירות הפריחה המדומה. נכון, ארה"ב עומדת במרכז רעידת האדמה, אבל ישראל, שגילתה אדיקות יתר ביישום הוראותיה של וושינגטון, בהחלט תרגיש את גליה.

הטלטלה שתעבור החברה הישראלית תאלץ אותה לעשות חשבון עמוק עם דרכה החברתית והפוליטית. שאלות כבדות משקל יעלו על פני השטח - משמעות הציונות, הסולידריות החברתית, וגם שאלות הקשורות לסכסוך היהודי ערבי. הגאות הכלכלית שעברה על ישראל דחקה את השאלות האלו לפינה אבל לא העלימה אותן. מה שיקרה בעולם יקרה גם לנו. לא נצליח לברוח מהמשבר וגם לא מתוצאותיו החברתיות והפוליטיות.

הרבה מודים היום בצדקת התיאוריה של קארל מרכס, למרות שרק מתי מעט פועלים על פי משנתו. כפי שהתנבא מרכס, המשבר הנוכחי לא יפסח על שום מדינה. מחירי הנפט הנמוכים יזעזעו כל משטר - מסעודיה ועד מוסקבה. המזרח התיכון ישנה את פניו מקצה אל קצה. יש במשבר הזה פוטנציאל לצמיחתה של תנועת מחאה חדשה בקנה מידה עולמי, תנועה של סולידריות בין מדוכאים, שתחליף את הקנאות הדתית. זאת האלטרנטיבה היחידה ללאומנות ולפשיזם. גם החברה הישראלית תצטרך להחליט, האם פניה לעתיד ולהשתלבות בעולם החדש, או שהיא מתמידה בסרבנותה ובבידודה. אל תאמינו למי שאומר לכם שאנו חיים באי בודד מחוץ לעולם. המשבר הוא כאן, הוא קורה עכשיו, והוא משפיע על כולנו.


www.etgar.info/he/article__276
19.11.2017, 21:11