שוטף ומתמלא: 08.03.09

ארה"ב

משחק במספרים

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: אבטלה, כלכלה

הנשיא אובמה אינו מפסיק לדבר אל העם. יותר משהוא נואם, הוא מטיף, כמו כומר המנסה לעודד את צאן מרעיתו. זאת משום שארה"ב על הפנים, ומצבם הנפשי של האמריקאים בכי רע. חוק טבע הוא, שכאשר העם מדוכדך, הוא מפסיק לבקר בקניונים, והכלכלה נכנסת למיתון. סדרת התוכניות הכלכליות שקידם אובמה במשך החודש וחצי האחרונים, מאז נכנס לבית הלבן, יוצרות רושם, שאכן משהו מאוד נועז קורה. 630 מיליארד דולר, הסכום שהוקצה לרפורמה במערכת הבריאות, מוזכר בכל מאמרי הפרשנות, המשווים בין אובמה לבין קודמיו בתפקיד. קלינטון למשל, נאלץ לגנוז את הרפורמה שלו, לאחר שנכנע ללובי חברות הבטוח. אובמה, כך נטען, הולך כל כך רחוק, עד כדי מחיקה בפועל של "מהפכת ריגן".

כזכור, אומצה התאוריה של ריגן, המבוססת על הפחתת מיסים וקצוץ בתקציבי הרווחה, ע"י נתניהו בזמן כהונתו הקודמת כראש ממשלה, ומשמשת מאז כאורים והתומים של משרד האוצר הישראלי.

אובמה, לעומת זאת, מציע להעלות את המיסים לעשירים, ולהקל על המעמד הבינוני. עם תקציב עתק של 3.6 טריליון דולר, הוא יממן בין היתר עבודות ציבוריות וייצור מקומות עבודה למיליוני מובטלים, ששורותיהם הולכות ותופחות מדי יום. אלא שההוצאה האדירה הזו כלל אינה משקפת את הכנסותיה של קופת המדינה ממסים, ומבוססת על גרעון תקציבי ענק, שממשל אובמה מבטיח להפחית עד תום הקדנציה.

השאלה היא האם הבעיה של הכלכלה האמריקאית נובעת ממחסור בכסף; האם ההוצאה הציבורית האדירה תצליח לשנות את המגמה השלילית, ולחלץ את ארה"ב מהמיתון. אם נסתכל על תגובת הבורסה האמריקאית, התשובה ברורה - הבטחותיו של אובמה להגדיל את ההוצאה הממשלתית עד לסכומים הגובלים באבסורד, לא הצליחו לשנות את המגמה השלילית, כשמדד הדאו-ג'ונס נסוג לרמתו בשנת 1997. עם גרעון שאינו זכור מאז מלחמת העולם השנייה, מסכימים הפרשנים, שצעדיו של אובמה משדרים פניקה ומכניסים את ארה"ב לכוננות ספיגה.

כושרו הרטורי וקולו הערב של אובמה עוד מצליחים לתחזק את אחוזי התמיכה הגבוהים בו. אבל גם אובמה יודע שתמיכה זו עלולה להתפוגג, במידה והסכומים שהוא מקצה לפתרון המשבר לא יצליחו להניע את הכלכלה מחדש. אין חולק על כוונותיו הטובות של אובמה, אולם כלל לא ברור אם תוכניותיו יצליחו לפתח את התעשייה ולפתוח מקומות עבודה אמיתיים. שאלה חשובה לא פחות היא, האם יהיה בהן כדי להעלות את רמת השכר של העובד, ולאפשר לו לחזור ולצרוך, לא על בסיס כרטיס האשראי כמו בעבר, אלא בהתאם למה שהוא מצליח לחסוך ממשכורתו.


מפעל ליצור רכב טנסי ארה"ב

למרבה הצער אין לאובמה תשובה לשאלות הקריטיות של הכלכלה האמריקאית. התעשיות שברחו אל מעבר לים לא יחזרו; התעשיות שנשארו בארה"ב פטורות מתשלום תנאים סוציאליים לעובדיהן, והן ממוקמות במדינות המונעות נוכחות של איגודים מקצועיים. מחוייבותו של אובמה לגלובליזציה והתנגדותו למכסי מגן - משאירה בעמדת נחיתות את הפועלים האמריקאים מול הפועלים הזולים יותר מאירופה ומזרח אירופה, יפן וסין. על כן, הפועל האמריקאי ימשיך לעבוד במק'דונלדס, להשתכר ששה דולרים בשעה, ולהסתמך על כרטיס האשראי כדי לממש את חלום המעמד הבינוני.

יותר משהוא סומך על הדיבורים שלו, אובמה מאמין במעשים של טים גייטנר, שר האוצר שלו וממשיך דרכו של קודמו בתפקיד, הנרי פולסון, שר האוצר של בוש. התוכנית הכלכלית החדשה של הממשל האמריקאי, בהיקף של כטריליון דולר, מיועדת בראש ובראשונה להחיות את אותו "שוק הצל" שגרם לקריסתה של המערכת הפיננסית. אלו שיהנו מאותם טריליון הדולר, הן אותן קרנות גידור וחברות אחזקה, ששחקו בשוק המשכנתאות במכשירים פיננסים מפוקפקים דוגמת CDO; וחברות הביטוח המקרטעות, דוגמת הענקית AIG, שרק הודות לתמיכת האוצר נמנעה התמוטטותה, שהייתה עלולה לגרור את העולם כולו לפשיטת רגל ענקית.

קשה להאמין, אבל אובמה אכן שואף להחיות את שוק ההימורים הפיננסיים, כדרך לגייס את הכסף הדרוש לשיקום עסקים קטנים ולהגברת הצריכה של מכוניות ושאר מוצרים. זה בדיוק מה שאומר הוול סטריט ג'ורנאל, הידוע דווקא כחסיד של כלכלת השוק: "הממשל מנסה באופן מהותי להציל את הכלכלה, תוך שמוש באותם כלים פיננסים שיצאו מכלל שליטה בזמן בועת האשראי" (4 למרץ 2009). הסיוע שנתן הממשל לבנקים, היה מלווה במגבלות על שכר מנהליהם. האבסורד הוא, שלגבי קרנות הגידור ובתי השקעות, האוצר והבנק המרכזי מבטיחים שלא להחיל עליהם כל מגבלות.

שוב עומדת שאלה ללא מענה - מי מבטיח שאותם אזרחים, שיהנו מאשראי מוזל, מגובה בכסף ממשלתי, יוכלו בבוא היום לפרוע את חובם? מה ההגיון להחיות את שיטת כרטיסי האשראי הידוע לשמצה, במצב של עליה תלולה באבטלה? הממשל מהמר על כך שפועל שקיבל עבודה באמצעות התקציב הממשלתי, כמו למשל פועל המועסק בתיקון כביש פדראלי, ירצה למשכן את משכורתו לצורך לקיחת הלוואה כדי לקנות לעצמו מכונית חדשה. לצורך מימוש ההימור הזה, הממשל מעודד את קרנות הגידור להמשיך להמר. זהו שימור של כלכלה א-נורמאלית, שבנויה על יצור כסף כאמצעי ליצור עוד כסף, ולא על יצור ערכי צריכה. הממשל מבטיח לקרנות שיקחו את ההלואות הממשלתיות תשואה של 15% לשנה, וזאת מבלי שנבנה ולו פס ייצור אחד.

אובמה אכן אינו ריגן, אבל הוא גם אינו רוזוולט. למעשה הוא מנסה לחבר בין שתי תפיסות מנוגדות. האחת, של רוזוולט, שראה במדינה את המנוע לקידום הכלכלה על בסיס עידוד הייצור המקומי. השניה, של ריגן, שהציב את הבורסה, היודעת לייצר ערכים יש מאין, כמנוע העיקרי של הכלכלה הקפיטליסטית. תכניתו של אובמה נדונה לכשלון. מחד, אין בה כדי לספק את רצונם של הטייקונים הגדולים של וול סטריט; מאידך, אין לה את המנוף הדרוש כדי להחזיר את אמריקה אל פס הייצור. הכלכלה האמיתית תמשיך בקפאונה, כל זמן שמשכורות העובדים יעמדו בקפאונן. וול סטריט רוצה יד חפשית. היא אינה אוהבת הלוואות זולות שניתנות ביד אחת ונלקחות בצורת מיסים ורדיפת משתמטי מיסים ביד השניה. אובמה יוצר אמנם מראית עין של תעוזה, אבל הוא חסר חזון אמיתי, שדרוש כדי להוציא את ארה"ב והעולם מהמשבר החמור ביותר זה 80 שנה, ויש אומרים חמור אף יותר, מזה של 1929.


www.etgar.info/he/article__338
25.05.2017, 04:05