שוטף ומתמלא: 22.05.09

המשבר הכלכלי

"הודנה" זמנית לשימור הקואליציה

העיסקה בין נתניהו ועיני

מאת אסף אדיב
מילות מפתח: אבטלה, הסתדרות, כלכלה

איגודים מקצועיים בעולם יוצאים היום לרחובות כדי לתבוע מממשלותיהם לשים את האינטרס של העובדים בראש ולהבטיח את מקומות העבודה. בדרך לאישור תקציב דו שנתי, בעסקת החבילה המתוקשרת שלו עם נתניהו, שכח יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, את העובדים שאותם הוא אמור לייצג (על מה שיש בתקציב ומה שאין בו ראו בוקס). יו"ר ההסתדרות עסוק כנראה בדברים אחרים. במו"מ שניהל הושג למעשה פסק זמן, שנועד להציל את הקואליציה ולסלול בעתיד את דרכו של עיני אל כסא המיניסטר. זוהי רק שאלה של זמן עד שנפילת בנק, חברת ענק או עליה תלולה בשיעור האבטלה, יהפכו את התקציב הזה לבלתי רלוונטי.

בדרך לעסקת החבילה המתוקשרת שלו עם נתניהו, בה הוכרז כמנצח הגדול, שכח יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, את מי הוא אמור ליצג. כמי שעומד בראש ארגון העובדים הגדול והחשוב במדינה, היה על עיני לתת מענה לסכנת האבטלה והפגיעה בזכויות העובדים, ולדרוש מהממשלה להשקיע משאבים ביצירת מקומות עבודה. על סדר היום של תנועת הפועלים, בכל מקום בעולם בו הכלכלה מתכווצת בצורה דרמטית, מתפתח דיון סביב שאלות כמו הלאמה של מפעלים, השקעה מסיבית של המדינה בתשתיות, וקידום תכניות להכשרה מקצועית. איגודים מקצועיים יוצאים לרחובות כדי לתבוע מממשלותיהם לשים את האינטרס של העובדים בראש מעייניהן.

האג'נדה של עיני מסתבר שונה לגמרי. אין כל שחר לדבריהם של פרשנים כלכליים שההסתדרות ניצחה במו"מ על עסקת החבילה. אורי יוגב, האיש של נתניהו בגיבוש התקציב, (ומי שהתגאה בשנת 2003 שההישג הגדול ביותר של נתניהו היה "שבירת כוחה של העבודה המאורגנת בישראל"), הסביר כי תמורת הויתור על קיצוצי שכר בשירות הציבורי ומסוי קרנות ההשתלמות "קיבלה המדינה את הסכמת ההסתדרות והמעסיקים לרפורמות בחברת החשמל, בנמלים ובמנהל מקרקעי ישראל, שזה הרבה יותר חשוב מהשאלה אם עסקת החבילה הכניסה לנו 2.5 מיליארד שקל או 5 מיליארד" (הארץ 14.5).

עופר עיני אינו פועל כמי שמייצג עובדים, אלא כשר בכיר ושותף מרכזי בקואליציה הממשלתית. לפני חצי שנה, כאשר התמוטטות קופות הגמל וקרנות הפנסיה (שאותם הפריט נתניהו ב2003) הרעידה את אמות הסיפים, ונוצר חשש מהסינדרום האמריקאי של נפילת הטייקונים, הכריז עיני על סכסוך עבודה ותבע שהאוצר יעניק רשת בטחון לחסכון הפנסיוני ויגבש תכנית נגד האבטלה. עיני חש כי הביקורת הצבורית גואה ושעליו להופיע כמי שמייצג את צבור החוסכים. אבל, בפועל, כשנקרתה בפניו הזדמנות למנוע קריסת מפעל הוא בחר לעשות זאת תוך כדי פשרה עם בעלי ההון על חשבון העובדים.

בראשית השנה ניהל עיני קמפיין מתוקשר היטב להצלת מפעל ויטה פרי הגליל המפרנס 500 משפחות בגליל. גם כאן זכה עיני לדעת קהל חיובית כמי שמסוגל לגשר על פערים ולהביא להצלת המפעל. בפועל, עיני סייע לחברה מסחרית ("חצי חינם") לקנות מפעל, שיכול להפיק רווחים, בלי שזו התחייבה להסכם קיבוצי. כך יכלה החברה לשמר את הנורמות הפסולות שהיו נהוגות אצלה בכל הקשור להעסקת עובדים על ידי קבלנים וחברות כח אדם. ההסכם שנחתם בתיווכו של עיני הנציח את הנורמה הפסולה לפיה רק רבע מעובדי המפעל מוגנים בהסכם קיבוצי, וכל היתר הם עובדי קבלן ומועסקים בחוזים אישיים – בקיצור עובדים חסרי זכויות.

העובדה שעיני קיבל את המסגרת הקיימת של שליטת בעלי ההון, ולא טרח בשום שלב של המשא ומתן לפנות לממשלה בתביעה להלאים את המפעל ולפקח על זכויות העובדים בו, הקנתה לו נקודות זכות רבות אצל נתניהו. גישתו של עיני תואמת בדיוק את הקו הנאו-ליברלי שבו מאמין נתניהו. אם נופלת חברה כמו פרי הגליל, בשל השקעות ספקולטיביות והתנהלות הרפתקנית של בעליה, צריך פשוט למצוא בעל הון חדש. על אחריות הממשלה למקומות העבודה, לזכויות ולבטחון תעסוקתי של העובדים, אין מה לדבר.

השותפות האסטרטגית שמקיים עיני בשנים האחרונות עם יו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, וההישג שלו בפרי הגליל הוכיחו לכל שהוא מנהיג מתון ושקול, הפועל בדרך מנוגדת לזו של קודמו בתפקיד עמיר פרץ. עיני, המקורב מאד לברק, היה האדם המרכזי שהביא לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. ללא עיני (ותמיכת ההסתדרות) ברק לא היה יכול לעשות את המהלך שפילג את מפלגתו. עיני הצליח למנף את מעמדו הפוליטי ולצבור השפעה וכוח חסרי תקדים למרות תבוסתה של מפלגת העבודה ושל העומד בראשה, אהוד ברק, האם הוא קוסם? האם נתניהו והקואליציה הימנית שלו מובלים על ידי חבורת שרי העבודה, שנתמכת היום לכל היותר על ידי שמונה ח"כים? למעשה המצב הפוך – שילובה של מפלגת העבודה בממשלה בחודש מרץ, קשר את ידיה ואת ידי ההסתדרות, יד אחת למעסיקים והשניה לנתניהו.

המעורבות של עיני בעסקת החבילה עם האוצר, ובהעברת התקציב, היתה פועל יוצא מהצהרתו על הצורך להציל את הטייקונים (מעריב 27.3). עיני אולי הבטיח לעצמו מעמד-על בפוליטיקה הישראלית, אך המחיר ששילמו על כך העובדים היה כבד. עסקת החבילה באה על חשבון תכנית אלטרנטיבית להתמודדות עם המשבר, שתכלול סעיפים כמו: עצירת ההפרטה, הוצאת קרנות הפנסיה והגמל מהבורסה, הרחבת השקעות בתשתית, שיפור תנאי האבטלה וההכשרה המקצועית, הפסקת ייבוא עובדים זרים, והרחבת רשת הבטחון החברתית.

הצמד עיני ונתניהו פועל היום מתוך אשליה שהמשבר הכלכלי הולך לקראת פתרון. ואולם, ימים מספר אחרי ההצבעה על התקציב פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספרים מדאיגים, שמעמידים בסימן שאלה את כושר ההשרדות של התקציב החדש: המשק הישראלי נכנס למיתון חריף ברבעון הראשון של 2009. התמ"ג ירד בקצב שנתי של 3.6%, התוצר העסקי ירד ב-4.2%, ייצוא הסחורות ירד ב-46% והייבוא של סחורות ושירותים ירד ב-62.7% (לפי חישוב שנתי). אין ספק שגלי המשבר העולמי מתחילים להיות מורגשים גם במשק הישראלי.

שפעת החזירים שפקדה את יחסי העבודה בהמשק הישראלי לא ניתנת לריפוי באמצעות כמה תיקוני חקיקה שהעניק נתניהו לעיני. תיקונים אלה, חשובים ככל שיהיו, לא משנים את המצב הכללי של המשק, שבו רובם של העובדים מועסקים בו בתנאי ניצול. במשך שנים ארוכות אפשרה ההסתדרות לחברות כוח האדם והקבלנים להשתלט על שוק העבודה, וסרבה להתמודד עם התופעה ההרסנית של ייבוא עובדים זרים בתנאי עבדות. בכך היא היתה שותפה מלאה להרס העבודה המאורגנת בישראל.

גם היום, שאלות אלה כלל לא עלו על סדר היום של המשא ומתן בין עיני והאוצר. עסקת החבילה לא עסקה בשאלות המטרידות את הרוב המכריע של אזרחי המדינה – יהודים וערבים – שאינם יודעים אם יש להם מקום עבודה מחר. נתניהו חילק מתנות לשר הבטחון ברק בצורת תקציב בטחון משופר; הוא הבטיח לשר החקלאות שמחון תוספת של עובדים זרים בחקלאות. ורק למובטלים לא נשאר. תחי הקואליציה!

התקציב של ביבי ועיני אינו תקציב של בשורה לעובדים, אלא מעין "הודנה" קצרת מועד, שאורך חייה כאורך יציבותה הזמנית של הממשלה. סגירה סדרתית של מפעלים, התמוטטות של חברה גדולה אחת או יותר, קריסת אחד הבנקים הגדולים - יחשפו את העובדה שהתקציב החדש פשוט אינו רלוונטי.

לא רק התקציב אלא גם ההסתדרות בהנהגתו של עיני הפכה ללא רלוונטית. בעודו מבטיח שיימנע מהעיסוק בפוליטיקה ויתרכז אך ורק בייצוג עובדים, הפך עיני לפוליטיקאי ציני שדרכו אל כסא המיניסטר סלולה. העובדים, אותם הוא אמור ליצג, נותרו ללא מנהיגות ראויה דווקא ברגע הקריטי של משבר כלכלי עמוק ואבטלה. עיני לא התייעץ איתם לפני שחתם על העיסקה. החלל הריק שהותירה ההסתדרות בזירת ההתאגדות הפועלית, פותח דלת בפני גורמים חדשים שלוקחים על עצמם את המלאכה הקשה של ארגון העובדים, שעיני אינו מאמין בה ואינו פנוי לעסוק בה.


תקציב המדינה – אותה הגברת בשינוי אדרת

תקציב המדינה, שאושר בישיבת הממשלה ביום ד' 13.5, הוא תקציב דו שנתי. בשנת 2009 יעמוד התקציב על סך של 316.5 מיליארד שקל, כאשר הגירעון התקציבי לא יעבור את גבול 6% מהתוצר. בשנת 2010 יעמוד תקציב המדינה על 321.5 מיליארד שקל, כאשר הגירעון התקציבי יוגבל ל-5.5% מהתוצר.

בדרך לאישורו עבר התקציב שינויים רבים. בשלב הראשון, 23 באפריל, הוצגו חוק התקציב וחוק ההסדרים המצורף אליו על ידי רה"מ נתניהו ושר האוצר שטייניץ במסיבת עיתונאים. התקציב במתכונתו הראשונית, נשא את הכותרת "בלימה ותנופה", והיה אמור לשפר את מצב המשק והכלכלה הישראלית לאור המשבר הכלכלי העולמי. נתניהו הבהיר שבמרכז התקציב ייערכו רפורמות במשק החשמל, בנמלי הים ובמנהל מקרקעי ישראל. במקביל לרפורמות אלו תוכנן קיצוץ בקצבאות הנכים, הקשישים, הילדים וניצולי השואה. שר האוצר שטייניץ הצהיר על כוונתו לפגוע בשכר עובדי המדינה ולבטל את הפטור ממס על הפרשות לקרנות השתלמות. האוצר תכנן לקצץ באופן ממשי בתקציבי הבטחון והחינוך, אך להתיר על כנה את הכוונה להפחית את שעורי המס לחברות ולבעלי הכנסות גבוהות.

הצעת התקציב הזאת עוררה מהומה רבתי. עם הצגתה בישיבת הממשלה ב-3 במאי, התברר שבנוסף ללובי החברתי ולשמאל, שמתנגדים לנתניהו ולממשלתו, קיימת גם התנגדות עזה בתוך הקואליציה ואפילו בשורות הליכוד. שר החינוך החדש, גדעון סער, הודיע שיתנגד לתקציב; ש"ס נעמדה על רגליה האחוריות, ודרשה לקבל את מה שהובטח לה בנוגע לקצבאות ילדים; וגם מפלגת העבודה דרשה את שלה, אם בריפוד משרד הבטחון עבור אהוד ברק, ואם בביטול תכנית המסוי של קרנות ההשתלמות שתפגע בעובדי המדינה.

נתניהו חש כי הבסיס הפוליטי של שלטונו מתערער. הוא נאלץ לבצע נסיגה טקטית ולהצהיר שהקיצוצים עליהם הודיע האוצר אינם על דעתו. במקביל פתח נתניהו מו"מ לעסקת חבילה עם ההסתדרות והתאחדות התעשיינים בו שותף גם הצבא ושר הבטחון. בסופו של יום התפשר נתניהו עם הלובי הצבאי רב העוצמה ועם ברק, והסכים על קיצוץ מזערי בתקציב הבטחון, בנוסף לעסקת חבילה כוללת עם ההסתדרות. "עסקת החבילה" נחתמה בין שלושה גורמים - יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ונציגו של נתניהו, אורי יוגב - שקיבלו על עצמם לבצע את ההסכם שכלל ביטול מספר רב של קיצוצים מתוכננים. מסגרת ההוצאה בתקציב גדלה בשעור של 3.05% לעומת השנה שעברה, והגרעון הוגדל ל-6% מהתל"ג.

"עסקת החבילה" כוללת את הסעיפים הבאים:

מאידך, אישרה הממשלה קיצוץ רוחבי של 6.5% בכל המשרדים. שינוי נוסף לעומת התכנית המקורית הוא העלאת המע"מ ב-1%, בד בבד עם ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות. העשירונים העליונים יישאו בחלק מנטל הקיצוצים: יועלו תקרות המס לתשלום דמי ביטוח לאומי למי שמשתכר בין 38,415 שקלים (9350 דולר) עד 61,342 שקלים (14,950 דולר). כמו כן, יועלו שיעורי המס לכלי רכב גדולים, יקרים ומזהמים, במסגרת מיסוי ירוק.

ההסתדרות דרשה וקבלה את ביטול המס על קרנות ההשתלמות וכמובן את ביטול הקיצוצים הצפויים בקצבאות, ובשכרם של עובדי המדינה. בתמורה הסכימה ההסתדרות לוותר, בשם העובדים, על מחצית מדמי ההבראה המשולמים לעובדי המדינה למשך שנתיים וחסכה בכך למדינה 1.7 מיליארד שקל. אבל הוויתור הגדול ביותר של יו"ר ההסתדרות היה הסכמתו על מתווה ההפרטה של חברת החשמל, הנמלים ומנהל מקרקעי ישראל – שהוגדרו על ידי נתניהו ודובריו כציר של כל התקציב.


www.etgar.info/he/article__355
25.06.2017, 18:06