שוטף ומתמלא: 17.06.09

תרבות

התקפות על המשוררים


מילות מפתח: שירה, בית העם

אילן ברקוביץ על "בית העם קורא שירה עם מרחב ישורון" בחודש מאי
מתוך המאמר – "לא ראיתי אגו אחד של משורר חי שהוא קופץ החוצה", אילן ברקוביץ, תרבות וספרות, 5 ביוני 2009למאמר המלאלחץ כאן -

מטולה, 28-30 במאי

שמונה ימים לפני פסטיבל המשוררים במטולה התקיים ברחוב העלייה 45 בתל-אביב אירוע שירה בבית העם ושמו "לדגדג לעולם את הקצה". ניר נאדר ויערה שחורי אירחו את המשורר המוכשר ביותר מרחב ישורון לקריאה ולשיחה על שירתו.

אירוע כגון זה לא היה יכול להתקיים בפסטיבל השירה במטולה. הוא גם לא יכול להתקיים בכל פסטיבל שירה אחר בארץ. אף שהמשורר טרח והביא עמו חברים תומכים, הוטחה בו ובשירתו ביקורת לא פשוטה אם גם מעמיקה. בין השאר, הוא נשאל אם שירתו תלוית ביצוע ונאמר לו שקולו השירי חזק אבל הוא גם חלש כי הוא לא מניח לקורא לפתח לו קול משלו, ובעקבות קריאתו בשירו "קרבות בוץ", מישהו כעס על כך שהוא קורא סיטואציות אינטימיות בלי רגש. אחרת אף העיזה ואמרה: "יש קצת סאונד של אלימות בטקסטים שלך".

תחילה המשורר עוד ניסה להתגונן. הוא דיבר על אירוניה בשירים, על דברור שהוא בסך הכל עושה לסאונד של העולם, הוא אף זכה להגנה נבונה מפי עמיתתו המשוררת חגית גרוסמן, אבל לאט לאט כוחו דעך. הוא שקע בכיסאו. השתררה תחושה לא נוחה והוא ביקש ללכת הביתה. כמה אמיץ לב היה, בכך שהעמיד את שירתו כך עירומה ושמע את כדורי כיתת היורים בה. ומה בפסטיבל?

ברשימה שנכתבה כנראה בסוף שנות העשרים או בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, אמר המשורר והדרמטורג הספרדי הגדול פדריקו גרסיה לורקה כדברים האלה: "תחת לחלוק כבוד למשוררים ולדרמטורגים, הייתי מתכנן התקפות ומבחנים ואומר להם במפגיע: ?ובכן, ירא אתה מפני דבר זה?'. ?ובכן אין אתה מסוגל לבטא את פחדו של אדם מפני הים?' ?ובכן אין אתה מעז לתאר רגש-ייאושם של חיילים השונאים את המלחמה?' ההכרח וההיאבקות, שיסודם באהבה שיש עמה ביקורת מחשלים את נפש האמן, בשעה שמחמאות שטחיות אינן אלא מרככות והורסות אותה".

כך? בדיוק כך! ועוד אמר מי שבן 38 ירתה בו למוות כיתת יורים של הפאשיסטים בתחילת מלחמת האזרחים בספרד ב-1936 כי: "התיאטרונים מלאים סירנות מפתות. אולמותיהם מקושטים בוורדים שצמחו בביתני זכוכית, והקהל הנו שבע רצון ומקבל בתשואות אותן נפשות מטומטמות ואותו דו-שיח שטחי; אולם המשורר המבקש להציל את עצמו משכחה אל לו להתעלם מן השדות הפתוחים עם ורדי הבר, שדות מטוללים עם שחר, בהם איכרים עמלים, ואת היונה שנורתה על ידי צייד אלמוני, והינה גוססת בין השיחים ואין אוזן קשבת לכאבה".


www.etgar.info/he/article__375
22.09.2017, 12:09