שוטף ומתמלא: 26.12.09

מדיני

ביבי התבגר

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: אובמה, ארה"ב, נתניהו


הדס רשף מתוך תערוכת מכירה "לחם ושושנים 2009"

שניהם נבחרו באותו זמן. העם האמריקאי מאס בבוש בגלל מלחמתו הכושלת בעיראק ובגלל מדיניותו הכלכלית, שהובילה למשבר הכלכלי המתמשך. העם בישראל מאס בפרשות השחיתות בהם היו מעורבים שר האוצר וראש הממשלה, ובניהול הכושל של מלחמת לבנון השנייה. שני העמים רצו בשנוי, וכאן נגמר הדימיון. אובמה נוטה שמאלה וביבי נותר בימין. אובמה מדבר על סדר חדש, וביבי דבק בקפיאה על השמרים.

ביבי, המייצג את הימין השמרני, המאמין בכלכלה מופרטת ובאידיאולוגיה לאומנית קיצונית, יושב על קרקע פרלמנטרית מוצקה, נתמך ע"י ש"ס, ליברמן וברק. אובמה, לעומתו, מנסה להחלץ מהמצב הסבוך שירש מקודמו בתפקיד, וגורלו הפוליטי תלוי ביכולתו לטפל בשלשה משברים בו זמנית. עליו להוציא את הכלכלה האמריקאית מהמשבר העמוק בו היא נתונה; עליו להסיג את הצבא האמריקאי בצורה מסודרת מעיראק; ובאפגניסטן עליו להכריע את הטליבאן.

התחזיות לגבי עתידו של ממשל אובמה פסימיות. המשבר הכלכלי מבית מורגש מאוד עם שבעה מליון מובטלים חדשים משולחים לרחוב, ואבטלה שנוסקת מעל עשרה אחוזים; בעיראק ממשיכות מכוניות התופת להתפוצץ בלב בגדאד ולזרוע הרס ויאוש; ואין סכוי נראה לעין ששלושים אלף החיילים האמריקאים הנוספים שעושים את דרכם לאפגניסטן יצליחו למגר את הטליבאן. לא פלא שהפופולריות של אובמה, זוכה פרס נובל לשלום 2009, צונחת אל מתחת לחמישים אחוז.

מנגד, ביבי, שרדן סדרתי, מבין שעליו לדבוק במדיניות של שב ועל תעשה, ומוכיח כל יום מחדש שהוא אכן התבגר, כפי שאומרים עליו. במישור הכלכלי ביבי ממשיך לא לעשות דבר ולזכות בשבחים - והראיה לנכונות דרכו היא העובדה שכלכלת ישראל ממשיכה לפרוח. אמנם כמה מפעלים נסגרים פה ושם, אבל מימדי האבטלה לו הגיעו לאלו של ארה"ב. לגבי המלחמות אין לביבי מה לדאוג לעת עתה. הממשלה שקדמה לו ניהלה שתי מלחמות, והביאה לשקט גם בצפון וגם בדרום. וביחס לפלסטינים, הוא היה מעדיף להמשיך לנהל את אותו משא ומתן עקר שמתנהל כבר 16 שנה. אבל כאן הוא לא כל כך מצליח, משום שאובמה לא נותן לו.

ביבי היה מעדיף עולם בלי אובמה. ממשל בוש היה טוב לישראל, גם אם עם העם האמריקאי עצמו הוא לא כל כך היטיב. ביבי מסתכל מהצד על ממשל אובמה וחוכך את ידיו בהנאה מול התפתלויותיו ויוזמותיו החדשות לבקרים: פעם בנושא הבריאות, ופעם בנושא האבטלה, פעם להצלת הסקטור הפיננסי, ובאותו שבוע להצלת אפגניסטן. ביבי לא לבד, לצדו עומדים רבים מחברי המפלגה הרפובליקאית והשמרנים בתוך המפלגה הדמוקרטית עצמה, שמייחלים לכשלונו של אובמה. זה מה שמסביר מדוע ביבי מהתל באובמה, וכיצד הוא מרשה לעצמו להכשיל את יוזמת התווך של השליח האמריקאי המיוחד, ג'ורג' מיטשל, כאשר הוא מסרב בעקשנות להתחייב על הקפאת ההתנחלויות.

אובמה צריך הסדר במזה"ת כמו אוויר לנשימה. הסדר כזה היה מעלה את הפופולריות שלו, מחזק את עמדתו מול פקיסטן ואיראן, ומצדיק את מלחמת החורמה שלו בטרור האסלאמי. אבל ביבי אינו ממהר לשום מקום. מטרתו העיקרית היא לשמור על שלמות הקואליציה שלו. מי אמר שבן לאדן רע לישראל? ומה אם פת"ח רבה עם חמאס? עד כה ישראל הסתדרה לא רע, בזמן שארה"ב הקיזה את דם חייליה במדבריות עיראק ואפגניסטן. אלא שאובמה מבין את המשחק של ביבי, ומשיב לו ביחס מסתייג, כמו באותה ארוחה פרטית צוננת ובלתי מצולמת בבית הלבן. זה מסביר מדוע נאלץ ביבי לאמץ, באל כורחו, צעדים בוני אמון כמו פליטת צמד המילים "שתי מדינות" בתוספת של המילה "הקפאה".

לצערו של אובמה, הפליטות של ביבי לא כל כך עזרו לו. למרות הטענות שביבי התבגר, הוא ממשיך לקרוץ, בתוקף טיק שאינו ניתן לשליטה. מדינה פלסטינית לפי ביבי היא מושג מעורפל, חסר גבולות ברורים, עם ריבונות מופחתת דוגמת בנטוסטאן דרום אפריקאי. "ההקפאה" של ביבי, תוארה אמנם על ידי הילארי קלינטון כצעד חסר תקדים, אבל בפועל היא נוזלת לכל הכוונים: בירושלים לא מקפיאים; אלפי דירות שנמצאות כבר בבניה לא יוקפאו וכו'. למעשה, ההקפאה של ביבי מאשרת את אכלוסם של עוד מאה אלף מתנחלים חדשים בגדה המערבית הכבושה. גם הפלסטינים מסרבים לקנות את הסחורה, שתאריך התפוגה שלה חלף מזמן. הם לא יכולים ולא רוצים להבין, שביבי התבגר.

על מנת להעביר מסר ברור לאובמה, התחילו שרי הליכוד תומכי ההקפאה של ביבי, ובראשם בני בגין, לפזר הצהרות על כך שאובמה "רע ליהודים". מכאן ועד הפגנות נגד ההקפאה עוברת דרך מאוד קצרה. המתנחלים מנהלים היום מסע ציבורי רחב תחת הסיסמא של "זכויות אדם". מיותר לציין שהמושג הזה חל, לדידם, אך ורק בשטחי ההתנחלות, ואינו כולל את הפלסטינים. הפלסטינים אינם בני אדם, אלא פולשים שמונעים מביבי ומחבריו המתנחלים לממש את זכותם על ארץ ישראל. כאשר ביבי קורץ, אנשי יש"ע מבינים את המסר, ומארגנים תנועת התנגדות כדי להקשות עליו, ולחדד את המסר לאובמה.

יחד עם זאת, צמד המילים "מדינה פלסטינית" נאמר, וההקפאה, גם אם היא מדומה, שוחררה לאוויר, ומהווה תקדים ודוגמא לתרחיש עתידי, עם ביבי או בלעדיו. הפתרון לסכסוך במזרח התיכון אינו קשור בגחמות של אובמה, או בנסיונותיו להציל את עתידו הפוליטי על חשבון הימין הישראלי. הוא מבוסס על עמדה ברורה ומקובלת על העולם, שבאה לבטוי פעם אחר פעם, אם בדו"ח גולדסטון, או בהחלטות השונות של האיחוד האירופי.

אובמה צריך את העולם כדי להחלץ מהבוץ העמוק בו הוא נתון. הוא חייב לעולם את התל"ג הלאומי של ארה"ב; הוא צריך את עזרתו במלחמה באפגניסטן; והעולם, מסתבר, צריך גם אותו. השאלה שאנו שואלים, האם ביבי, חסיד הגלובליזציה וההפרטה, יכול לוותר על העולם? כדי לענות על כך מספיק להסתכל על מה שקרה למפעל תפרון כאשר הדולר איבד מערכו, ולאן הלכו ההשקעות של לבייב במוסקבה ושל תנובה בבוקרשט.

מי שמעמיד כל ענף למבחן הכדאיות הכלכלית; מי שחושב איך להפריט את הנמלים והאוניברסיטאות; מי שפועל נגד השידור הציבורי; מי שנותן לחברת מקנזי לבדוק את תקציב הבטחון והיעילות הכלכלית של הצבא - חייב לעשות את החשבון הפשוט: כמה תעלה לו ההתבודדות מהעולם. ביבי כבר הפריט את המפעל הציוני ומסר אותו לבעלי הון, מקומיים ובעיקר זרים. מפעל ההתנחלות הוא אור של כוכב שכבה, זכר לעידן הלאומיות, שנגרס בגלגלי הגלובליזציה. ההתנחלויות, כמו מפעל אתא, הם סרח עודף של תקופת חומה ומגדל, וביבי יודע זאת, כי ביבי התבגר.


www.etgar.info/he/article__418/��������_����������
11.12.2017, 23:12