שוטף ומתמלא: 06.08.12

מדיני

מי בעד חיסול הגרעין האיראני?

מאת יעקב בן אפרת
מילות מפתח: איראן, מפלגת דעם, נשק גרעיני, נתניהו

איראן היא הסחת הדעת של ביבי, כפי שישראל היא הסחת הדעת של אחמדינג'אד. הם מזינים אחד את השני ומוליכים את עמיהם שולל. מה שיכול להבטיח את קיומנו הוא, ללא ספק, הפלתו של ביבי נתניהו בתל אביב ושל אחמדינג'אד בטהראן. לתנועת המחאה בישראל ובאיראן תפקיד מכריע: להפיל את שני המנהיגים האלה במסגרת אותה הדרישה: "שלום וצדק חברתי". "תל אביב – טהראן אותה מהפכה" כבר אמרנו?

דעם מפלגת פועלים, עשו לנו לייק בפייסבוק

העיתונות הישראלית רוחשת ובוחשת בסוגיית הגרעין האיראני. כותרת "הארץ" מזעזעת את כולנו כאשר היא מצטטת את דבריו של נתניהו בשיחה "סגורה": "אם תהיה ועדת חקירה על תקיפה באיראן, אלך ואומר שאני אחראי". ביבי לא מפחד מועדות חקירה, ועכשיו כולנו יודעים שהוא נחוש לתקוף באיראן. הנושא עולה בתדירות גבוהה זה זמן רב, וכנראה שהמלחמה בשער, כי לא ייתכן שיש עשן בלי אש.

אלא שכדאי לשים לב למילה "אם". היא מצביעה על כך שנתניהו כרגע נחוש לא להחליט, וזה דווקא נראה אמין ותואם את אישיותו. המילה השנייה החשובה כאן היא ישיבה "סגורה". ההדלפה כמובן מכוונת, והיא מגיעה מיד לכותרת "הארץ", שמנדב אותה ללא בעיה. וכאן כדאי להזכיר את ענת קם, את אורי בלאו ואפילו את עוזי ארד, כמי שנחשדו בהדלפה חמורה של סודות מדינה, ונחקרו ללא רחם, בעוד שהמדליף מהישיבה "הסגורה" והעיתונאי החרוץ מוגנים מפני כל חשד ופגיעה.

ככל שמתקדמים בקריאת המאמר מתברר כי אין קונים לתקיפה באיראן. ארבעה משרי הקבינט מתנגדים, והם כוללים את השרים ישי, בגין, מרידור ויעלון. למעשה כל ראשי מערכת הביטחון, מהמוסד והשב"כ ועד אמ"ן, חושבים שלתקוף באיראן זה טירוף, ושצריך להמתין ולראות מה יעלה בידי העולם לעשות בעניין. סקרי דעת קהל מראים על הסתייגות הציבור מתקיפה ייזומה, ומעצבי דעת קהל כשמעון שיפר ואהרון ברנע מתריעים שוב ושוב מפני מתקפה, ומערערים את אמינותו של נתניהו. הרמטכ"ל עסוק בהצגת מצגות שנתניהו אינו מעוניין לראותן מאחר ולטענתו הן רק כסת"ח. לכן הוא אומר "אני אחראי", ואין בלבו מורא מהצגת מצגות שווא, כמו שהציגה סוכנות הביון האמריקאית ערב ההתקפה בעיראק, כאשר היא "הוכיחה" באותות ומופתים את הימצאותו של נשק להשמדה המונית.

לא פחות חשוב, האמריקאים לא מפסיקים להביע את התנגדותם הנחרצת לתקיפה ישראלית. בפגישות ה"סגורות" הם חוזרים על מחויבותם שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, ועל כך שארה"ב ערבה לכך. האמריקאים דבקים בעמדתם, השרירה וקיימת מאז מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, שביטחון המפרץ הפרסי הוא מעניינה של אמריקה, ואל לה לישראל להתערב, כי הנושא קשור לביטחון הלאומי של סעודיה ויתר מדינות המפרץ עתירות הנפט. כזכור, באותה שנה ישראל ספגה התקפת טילי סקאד על עריה, וראש הממשלה דאז, שמיר, אולץ לא להגיב.

בין חלב לאיראן

המערכה על עתידה האזורי של איראן מתנהלת כרגע בדמשק וחלב. הציר של סעודיה, קטר, ירדן, טורקיה ואמריקה מנהל שם מערכה כלל אזורית נגד הציר של רוסיה, סין, איראן ומשטרו של אסד. נפילתו של אסד תחליש ללא ספק את איראן, אשר תאבד את בן בריתה הערבי היחיד. עקב התמיכה בטבח העם הסורי, מניותיה של טהראן בקרב דעת הקהל הערבית ירדו לשפל חסר תקדים, לאחר שהרקיעו שחקים בעקבות "הניצחון האלוהי" של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. שימו לב, ישראל מחוץ למשחק הזה, והדבר האחרון שארה"ב ובני בריתה צריכים הוא מתקפה ישראלית על איראן, שתחזיר לה את האהדה הערבית, ותציל את משטרו המתנדנד של אסד.

ומה באיראן? האייתולה חאמנאי הוציא פסק הלכה לפיו פיתוח נשק גרעיני אסור בתכלית האיסור על פי האסלאם. האמריקאים מרגישים מעודדים מהצהרה זו, אלא שבכולם מכרסם הספק – האם האיסור גורף, או שמותר בכל זאת להתחמש בנשק גרעיני כדי להתגונן מפני כופרים המחזיקים בעצמם נשק גרעיני, כמו היהודים למשל, או אפילו המשטר הווהאבי בסעודיה? לנו אין תשובה ברורה בנושא, ודעתם של אנשי דת בנושאים פוליטיים טובה כמו דעתו של כל פוליטיקאי ממוצע. אלא שאיראן מכחישה את השואה, היא שואפת למחוק את ישראל מהמפה, ומכאן החשש הגדול של נתניהו, שהדרך המהירה והבטוחה לחסל את ישראל היא להפציץ אותה בנשק גרעיני. לכן הרעיף עלינו ביבי את אמרתו, המעידה על כושר ההסברה והשכנוע המפורסמים שלו, "עדיף לחטוף טילים מאשר פצצת אטום".

משבר העוף והאטום

וכך, באמצעות משוואות פשוטות לקליטה, כמו אחמדינג'אד שווה היטלר, גרעין איראני שווה אושוויץ, ועדיף לחטוף טיל מאשר פצצה גרעינית, מתכוון נתניהו לכבוש את דעת הקהל העולמית והמקומית. אלא שאמירותיו אינן מדויקות, בלשון המעטה. ראשית, גרמניה איננה איראן, והנפט האיראני אינו שווה ערך לפלדה, לתעשייה ולמדע הגרמני. כדי לסבר את האוזן נזכיר שאיראן, המדינה המאיימת על קיומה של ישראל, עוברת משבר כלכלי עמוק ועוסקת כרגע בפתרון בעיה אקוטית אחרת והיא המחסור בבשר עוף במדינה. מה שרמי לוי יודע לעשות בשקל, האיראנים לא יודעים לעשות, למרות התקדמותם הרבה בהעשרת אורניום.

נראה כי משבר העוף מספר את הסיפור כולו. איראן, המעצמה הגרעינית המתהווה, כמו גם פקיסטן והודו, סובלת מבעיות כלכליות וחברתיות קשות. פיתוח הגרעין הוא אכן צורך קיומי, אך לאו דווקא לחברה האיראנית, אלא למשטר האייתולות. הנשק הגרעיני נועד להגן על המשטר יותר מאשר לאיים על משטרים אחרים, כולל ישראל. הוא נותן סוג של חסינות מפני התקפה חיצונית על המשטר, כפי שקרה לסדאם חוסיין בעיראק. אולם אין בכוחו של הנשק הגרעיני לספק לעם האיראני עוף, לחם, או אפילו נפט במחיר סביר. הסכנה הקיומית למשטר האיראני, כמו למשטרו של אסד, הוא העם האירני עצמו.

מדוע, אם כן, חוזר אחמדינג'אד ומאיים על ישראל? כי זה באופנה. כי באיומים הוא יכול להתחרות על דעת הקהל בבית ובעולם הערבי, מול אויביו המיידיים - סעודיה ונסיכויות המפרץ. אחמדינג'אד אינו היחיד המשתמש בישראל כתרגיל ביחסי ציבור. ראו את אורדוגאן הטורקי, את מורסי המצרי, ואת הנסיך הקטארי. לתקוף את ישראל זה בון טון, והתמיכה בפלסטינים היא סוג של כסת"ח של המשטרים האלה כלפי עמיהם. ישראל מצדה מקלה עליהם את העבודה: הכיבוש, הגדר, המצור על עזה, ההתנחלויות, החיסולים הממוקדים, המחסומים – כל אלה הם חומר מצוין למי שמתחמק מלספק לעמו דמוקרטיה וצדק חברתי, תוך העלאת האג'נדה הפלסטינית.

במה שונה ביבי נתניהו מאחמדינג'אד? הוא משתמש באותם הכלים עצמם, גם הוא רוצה להמשיך ולקיים את שלטונו, והוא לא בוחל באמצעים כדי לעשות זאת. ביבי לא יכול לספק שלום עם הפלסטינים, הוא לא יכול לספק דמוקרטיה ושוויון לאזרחי המדינה הערבים, והוא לא יכול ולא רוצה לספק צדק חברתי לעם שלו. ביבי מעדיף מתנחלים על פני שלום וטייקונים, על פני עניי עירו, ועל כן איראן היא האג'נדה המועדפת עליו. איראן היא הסחת הדעת של ביבי, כפי שישראל היא הסחת הדעת של אחמדינג'אד. הם מזינים אחד את השני ומוליכים את עמיהם שולל.

זהו, אפשר להירגע ולישון בשקט? התשובה היא לא! כי אי אפשר לסמוך על אחמדינג'אד, הוא מסוגל לעשות הכול כדי להישאר בשלטון, ומנגד, ביבי וברק כבר הוכיחו אף הם, שהם מסוגלים לכל דבר כדי להדבק לשלטון. מה שיכול להבטיח את קיומנו הוא, ללא ספק, הפלתו של ביבי נתניהו בתל אביב ושל אחמדינג'אד בטהראן. לתנועת המחאה בישראל ובאיראן תפקיד מכריע: להפיל את שני המנהיגים האלה במסגרת אותה הדרישה: "שלום וצדק חברתי". "תל אביב – טהראן אותה מהפכה" כבר אמרנו?


www.etgar.info/he/article__621
11.12.2017, 23:12