תנאי שימוש
Home גרסת הדפסה

סרטים באורך מלא

"שש קומות לגיהנום"
ישראל 2008, 52 דקות, ערבית ועברית, תרגום לעברית ולאנגלית

בצומת גהה, אחד הצמתים המרכזיים בגוש דן, חיים במציאות דמיונית מתחת לאדמה מאות פועלים פלסטינים צעירים ומבוגרים, אשר מסתננים לישראל כדי לתפוס יום עבודה ולהביא מעט פרנסה הביתה. מקום מחבואם הוא בין יסודותיו של קניון נטוש הנסתר מן העין, למרות מיקומו במרכז הצומת הסואן. את מרבית מות השבוע הם עוברים שם, עמוק בתוך הקניון או ליתר דיוק שש קומות מתחת לאדמה.
ג'לאל חייב לסבול את הגיהנום הזה כי הוא אוסף כסף כדי להתחתן. ניסרין ארוסתו מחכה שיסיים לבנות את הגג של ביתם החדש בכפר סאלם.
בחושך המוחלט רואים רק צללים ושומעים קולות של רוחות רפאים. חיים בתנאים תת אנושיים תוך ניסיון לשמור על צלם. "בחושך", אומר ג'לאל, "כל מה שנשאר לעשות זה לחשוב. לחשוב על האהבה".
סינופסיס מלא

פסטיבלים
הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטארים דוקאביב 2008 (זוכה פרס העריכה, טלי ויסמן)
הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטארים לייפציג 2008
הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטארים דוק-ליסבון 2008
הפסטיבל הדקומנטרי של אגן הים התיכון טורינו 2008 (ציון לשבח לבמאי יונתן בן אפרת)
הפסטיבל לסרטי אגן הים התיכון של רומא 2009
הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטארים לונדון 2009
הפסטיבל הבינלאומי לסרטים דוקומנטארים - 3 יבשות, קייפטאון,דרום אפריקה 2009
פסטיבל לסרטי זכויות אדם, בריסל 2009

גופי שידור
יס דוקו – ישראל
RAI 3 – איטליה
DUNATV – הונגריה
NDTV - הודו


"שוברים חומה"
סרט על הקשר בין אמנות לשינוי חברתי
2004, דוקומנטרי, 47 דקות , ערבית, עברית, אנגלית (תרגום לעברית)
בימוי ותסריט: יונתן בן אפרת
צילום: שרית מאור
עריכה: דלית לילנטל
מוסיקה מקורית: רון קליין

"שוברים חומה" הוא סרט אופטימי, העוקב אחר שלושה אנשים שדרכיהם מצטלבות ליד ציור קיר בכפר קרע בישראל. האחד הוא הצייר הבינלאומי מייק אלוויץ', שמקדיש את אמנותו למעמד הפועלים. השני הוא דני בן שמחון שויתר על קריירת אמנות מבטיחה כדי לעסוק באיגוד עובדים פלסטינים. השלישי הוא פועל הבניין מוסעב סלאמה, שסיפורו מדגים את הקשר בין החברה הישראלית לחברה הפלסטינית. גדר ההפרדה הישראלית מפרידה בינו לבין הוריו בגדה מהערבית. סלאמה הגיע אל ציור הקיר כמשקיף מהצד אך במהרה תפס גם הוא את המכחול. הסרט מתחיל אמנם בספקות של סלאמה לגבי ציור הקיר, אך מסתיים בסצנה מרגשת במדרשה לאמנות בבית ברל. סלאמה, יחד עם בן שמחון, פועלי בניין נוספים וסטודנטים לאמנות מעמידים תערוכה מרשימה, ובמרכזה ציורים על קירות אותם בנו בעצמם בגלריה של המדרשה.

טלויזיה
FSTV- ארה"ב, 2006
ערוץ 8 – ישראל, 2006

פסטיבלים
הפורום החברתי האירופי – ברצלונה, יוני 2005
פסטיבל סרטי פועלים – סן פרנסיסקו ,יולי 2005
פסטיבל גרנדה – ספטמבר 2005 (זוכה בפרס Integral Realization)
פסטיבל סרטי פועלים – סיאול, דצמבר 2005
פסטיבל סרטי פועלים – אנקרה, אפריל 2006


המשלחת
ינואר 2006, דוקומנטרי 42 דקות, אנגלית,ערבית ועברית
בימוי ותסריט: שירי וילק
צילום: יגאל מלול
עריכה: שירי וילק, שרון הורודי וירון לפיד

ישראל, אפריל 2004. קבוצה של פעילי איגודים מקצועיים מגיעה לביקור בהזמנת עמותת מען. המטרה: לבדוק את מצב הפועלים בענף הבניין, ערבים מהשטחים, ערבים תושבי ישראל ומהגרי עבודה. האמצעי: סיורי שטח, הרצאות עם מומחים ובכירים, והכי חשוב - פגישות עם אנשים, בעיקר פועלים. דרך עיניהם של אנשי המשלחת מתגלה ישראל: שלוחה של המערב במזרח התיכון, מקום בו הכל קיצוני ומוחצן: כיבוש, גלובליזציה, ניצול, גזענות, יחסי עבודה הרוסים. מיקרוקוסמוס של התנהלות הקפיטליזם בעולם.

השעות, הימים, הפגישות, ההרצאות, הסיורים נערמים כמו פיסות של פאזל. על כל פיסה נמצאת שאלה. הן מצטרפות אחת לאחת, עד שמתגלה התמונה השלמה של המקום הזה. בינתיים, אנחנו פוגשים ערים מפותחות, מול כפרים דחוסים שאין בהם מקומות עבודה, ולעומתם אזורים כבושים שתושביהם מנועים מלצאת לעבודה.

על רקע מדינת ישראל השביעה החוגגת את יום עצמאותה, אנו מתוודעים לחייהן של חברות נטולות עצמאות, ולכך שהכיבוש הגלוי בשטחים הכבושים, אינו היחיד. בתוך גבולותיה של ישראל קיים כיבוש אחר, פנימי ונסתר מן העין. אל סיומו של השבוע העמוס, מגיעים חברי המשלחת עם תובנות חדשות ועם מחשבות לעתיד. הסרט שנפתח ביום העצמאות של ישראל, המסמל את הפילוג, מסתיים באחד במאי, חג של אינטרנציונליזם, סולידאריות ולקיחת אחריות.

בכורה – סינמטק ת"א, מאי 2006


בונים עתיד
2003, דוקומנטרי, 55 דקות, ערבית ועברית
הפקה: ניר נאדר
בימוי וצילום: שירי וילק
תסריט: בן אפרת, וילק, נאדר
עריכה: יונתן בן אפרת
מוסיקה מקורית: יואל בן שמחון

כיצד יועדו פועלי הבניין הזרים לעבדות והמקומיים נדונו לאבטלה?
הסרט הדוקומנטרי "בונים עתיד", מתאר את הכאוס שנוצר בענף הבניה בישראל, תהליך שהחל בשנות התשעים בהן הכלכלה הישראלית שגשגה. יבוא עשרות אלפי מהגרי עבודה, והרווחים העצומים שנעשו על גבם יצרו השלכות כלכליות וחברתיות חמורות. באותה עת 35,000 פועלי בניין, אזרחי ישראל שנזרקו לאבטלה, נפלטו גם ממעגל ההתעניינות של החברה הישראלית. תסכולם היה אחד הזרזים שהובילו להתפרצות אינתיפאדת אוקטובר 2000 בישראל.
פרויקט ייחודי של עמותת מען מנסה לשנות מציאות עגומה זו. בשנים האחרונות, למרות האבטלה והמצב הכלכלי הקשה, מאות פועלי בניין נאבקים לחזור לפיגומים. הסרט עוקב אחר השינויים והמהפכים שעבר שוק העבודה בענף הבניין, החל מהתבססות על כוח עבודה מקומי, דרך המעבר להישענות על כוח העבודה הפלסטיני ובהמשך על מהגרי העבודה. אנו נחשפים לפעילות של גורמים שונים הבוחשים בקלחת של ענף הבניין וביניהם מנכ"ל שירות התעסוקה, שרי עבודה ורווחה, נשיא התאחדות הקבלנים, והקבלנים עצמם. עד אנו פוגשים פועלים ערבים ישראלים, המדברים על המציאות בה הם חיים, מנתחים אותה ומספרים על הקשיים בפניהם הם עומדים.

פסטיבלים והקרנות בינלאומיות
בכורה – סינמטק ת"א, יוני 2003
פסטיבל פנורמה, איגוד יוצרי הקולנוע, סלוניקי, ספטמבר 2003
ESF – European Social Forum – לונדון, אוקטובר 2004


לא בגינה הפרטית שלי
ספטמבר ‏‏2000, דוקומנטרי, 49 דקות, ערבית, עברית (כתוביות בעברית)
בימוי וצילום: שירי וילק
תסריט: יונתן בן אפרת, שירי וילק וניר נאדר
ראיונות: חיתאם נעאמנה
עריכה: גילי מייזלר
מוסיקה: מוסטפה אל-כורד

"לא בגינה הפרטית שלי" הוא סיפורו של הכפר הגלילי הלא מוכר, ראמיה, שכל אדמותיו הופקעו בשנת 1991, כדי שעירית כרמיאל תוכל להקים עליו ובמקומו "שיכון לעולים חדשים". הסרט סוקר את מאבקם של אנשי הכפר בעירית כרמיאל ובעומד בראשה, עדי אלדר, שעושה הכל על מנת להיפטר מהם. הוא מראה את חייהם הקשים של התושבים בכפר, אשר מדינת ישראל מעולם לא הכירה בו כמקום ישוב. עד עצם היום הזה לא זכו אנשי ראמיה לשירותי חשמל, מים, ביוב, טלפון, ודרכים סלולות. בנוסף חושף הסרט את חולשתה של ההנהגה הערבית בייצוג בעיות הכפר. הסרט הוא שיעור מאלף, החושף את יחסה הגזעני של המדינה ואזרחיה היהודים, לאזרחים הערבים.

"...סרט המתקשר אל האקטואליה ומנסה להתייחס אל מה שרוב הציבור הישראלי אינו רוצה לראות כלל, וכך מצביע בעקיפין על אחת הסיבות להתקוממות האחרונה של הערבים תושבי ישראל. הסרט נעשה במסגרת "וידאו48", קבוצה המתמקדת בבעיות הערבים בישראל ואפלייתם על רקע פוליטי. קבוצת הוידאו הסימפטית הזאת, כמוה כקבוצות דומות בארצות אחרות, מבקשת להביא לאור הזרקורים את מה שמהממסד לא אוהב לראות, ובעיקר עושה הכל כדי למנוע מאזרחיו לראות. יש בכך איפה לא רק מעשה קולנועי, אלא גם ובעיקר מעשה פוליטי" (נחמן אינגבר, "עכבר העיר", ינואר 2001).

פסטיבלים
טורונטו (HOT DOCS) , מינכן, פריבורג (שוויץ), סלוניקי, קלן, האג, סן פרנסיסקו (Labor film festival),

טלויזיה
ערוץ 8, ישראל FSTV, ארה"ב AL AHALAM, איראן הקרנות נבחרות סינמטק ת"א, ירושלים, חיפה מרכז תרבות נצרת גבעת חביבה מכללת תל חי בית הספר לצילום מוסררה אוניברסיטת ניו יורק כמו כן ביפאן, גרמניה, ארה"ב, איטליה, ספרד ועוד

Home גרסת הדפסה חזרה למעלה